אופיר 2012: איך מחקה האקדמיה את קולנוע השוליים

כאב ראש אוחז בי רק מלחשוב מאיזו פינה לתפוס את הנושא הזה, שבעיני הוא המשמעותי ביותר שקרה עת הכרזת המועמדים לפרסי אופיר 2012. האם הכרוניקה צריכה להתחיל עם יציאת "כלבת" למסכי הקולנוע, או שמא לקפוץ ישר לפסטיבל דרום 2011 שהפך לאירוע מכונן של הקולנוע העצמאי בארץ? אולי בכלל צריך להתחיל לנסות להסביר את המונחים האלה – "עצמאי", "פרינג'", "קטן", "תמיכת קרנות מינימלית". ואולי בכלל יכול להיות שהדבר הנכון יהיה להתחיל מההודעה שהוציאה האקדמיה ב11 במרץ בו היא מכריזה על "מסלול פרינג'/גרילה" בפרסי אופיר הקרובים. קשה לדעת.

אני אנסה לעשות "מאירועי הפרקים הקודמים" מהיר שכזה כדי שנוכל להגיע לנושא הבוער של היום: העובדה שהאקדמיה הישראלית לקולנוע ניסתה להתייחס לראשונה לקולנוע מקומי מהשוליים שאכן מצריך התייחסות, אבל בסופו של דבר עשתה את הגרוע מכל, וכתוצאה מכך כל התחזיות העגומות ביותר התממשו.

המועמדים לאופיר 2012 הוכיחו לא רק שהמסלול החדש הוא מיותר לחלוטין, אלא יותר מזה: הוא לא פחות מטעות שחייבים לתקן ומהר לפני שמישהו יחשוב חלילה שקרה פה משהו חיובי.

בשנתיים האחרונות קשה היה להתעלם מאיזשהו זרם בקולנוע הישראלי. סרטים שנעשו ללא תמיכת קרנות הקולנוע הלכו ותפסו מקום בשיח התרבותי בישראל. יריית הפתיחה הייתה ללא ספק "כלבת" (אחרי סרטים כמו "ימים קפואים" ו-"פובידיליה" ששימשו כסנוניות אמיצות). השאלה אם הסרט טוב או לא בכלל לא רלוונטית, אפילו להפך. "כלבת" הראה שיש מקום לסרטים שאינם דרמות או דרמות קומיות או קומדיות דרמטיות. שיש מקום לסרטים שנראים כמו אסקפיזם על הנייר אבל הם בעצם הכל חוץ מזה, סרטים שנטועים בהוויה הישראלית אבל מסתכלים גם מעבר לגבול. סרטים עם דם ומרדפים ופאנץ'-ליינים וערבובי ז'אנרים ומנייריזם וחוסר אחריות משווע ונפלא. הרי לא רק ש"כלבת" נעשה, "כלבת" גם יצא לקולנוע וזכה למעמד של קאלט ולהתייחסות בפסטיבלים שאפשר רק לקנא בה.
אחריו הגיע פסטיבל דרום 2011 ובו תחרות לסרטים עצמאיים. ומה שהיה שם כבר הבהיר שמזה אי אפשר להתעלם. "2 בלילה", "פלנטה אחרת", "חתולים על סירת פדלים" ו-"ג'ו + בל" – סרטים מוזרים, שקשה לקטלגם, שנעשו בלי קרנות (או עם השקעה מינימלית בהפקה או בפוסט) – הראו שיש עוד דרך אלטרנטיבית לעשייה בארץ. עשייה מהבטן תחת הכותרת הכה ישראלית "זה מה שיש ועם זה ננצח".
שוב, לא כל הסרטים האלו טובים. אני לא אומר שזו פסגת היצירה של הקולנוע הישראלי, בטח לא בשנים שהביאו לנו את "עג'מי" ו"הערת שוליים". לא נעשה פה כל רצון להגיד שמהם תבוא הבשורה הקולנועית של מדינת ישראל. מה שכן נוצר פה בזכותם הוא שינוי מהותי בתפיסת העשייה הקולנועית בארץ. וכמה פיללנו אליו.
פתאום כולם דיברו על קולנוע אחר, קולנוע שוליים, קולנוע עצמאי, קולנוע בועט, קולנוע שלא ראינו כאן שנים. כולם מיהרו להכתיר דור חדש של יוצרים, דור חדש של קולנוע.
אבל כל התומכים והמפרגנים גרמו לשתי בעיות מרכזיות ומאוד חריפות: הראשונה היא שבעצם הקבוצה המרדנית הזו היא בכלל לא קבוצה – היא לא יותר ולא פחות מאסופה של יוצרים העומדים בפני עצמם, שעשו סרטים מאוד מאוד שונים זה מזה הן בסגנונם הקולנועי והן בדרך ההפקה שלהם ואיגודם יחד מחליש בטווח הרחוק כל אחד מהם; הטעות השנייה הייתה שהשמחה הייתה מוקדמת מדי ושאננות נחה על הקוסמוס. על אף יריית פתיחה מרשימה של "כלבת", השינוי בתפיסת התעשייה ובתפיסת הקהל בארץ לסרטים עצמאיים עוד רחוקה. רחוקה מאוד.

האקדמיה הישראלית לקולנוע מיהרה להגיב. והדגש על "מיהרה". במרץ, כאמור, הוכרז מסלול מיוחד – "מסלול הפרינג'/גרילה". על פיו כל סרט שיחפוץ בכך, יוכל להגיש את עצמו למסלול הזה על פי קריטריונים רעועים מאוד שנקבעו מראש, כמו תקציב הפקה ותמיכת הקרנות, אם הייתה. הסרטים שיכנסו למסלול הזה יתחרו על המקום השישי והבודד בפרס הסרט הטוב ביותר, מקום ששמור במיוחד בשבילם.
ההבדל המרכזי נעוץ בעובדה שדמי הרישום למסלול הזה יותר זולים מאשר למסלול המרכזי. וכשאני אומר "יותר זולים" אני מתכוון בלא יותר מ300 שקל. אה, יש להם גם הקרנה אחת בלבד מול חברי האקדמיה. בנוסף, כך התברר לנו היום, נציג הפרינג'/גרילה שיבחר לסחוב את כל קולנוע השוליים על גבו לטקס, יתבקש לשלם 1350 ש"ח, לטובת הקרנה נוספת של הסרטים שעלו לגמר.

כתבתי על זה באריכות ממש באותו היום, אבל דברי לא היו היוו איזושהי תדהמה גדולה בקרב מי שהקדיש לכך מעט מחשבה. לא היה צריך להיות חד מדי בשביל לגלות שיש הרבה בעיות על אף הרצון הטוב. רק הגדרת המסלול המסורבלת – שנמנעה כמו מאש משימוש במילה "עצמאי" (ובצדק) – מראה על כך שאף אחד לא באמת יודע איך להתייחס ל"סרטים האלה".
שני דברים הציקו לי יותר מהכל: א) הפועל היוצא הוא שכל הסרטים העצמאיים בארץ מקריבים את עצמם לטובת סרט אחד שייכנס לקטגוריה, ו-ב) שחברי האקדמיה עלולים להחליט שדי להם בפרגון הכפוי לסרט עצמאי אחד, ולכן אין צורך לתת את קולם לסרטי פרינג'/גרילה אחרים.

ג'ו ובל בדרך לאולם קריגר בחיפה

המועמדים לפרסי אופיר 2012 היו בחזקת "את אשר יגורתי בא לי". אמנם סרט פרינג' אחד נכנס כמובטח לפרס הסרט (תואר ריק למדי כי הרי סיכוי לזכות אין לו), אבל בזאת זה מתחיל ונגמר. אין ולו מועמדות אחת נוספת לאף סרט אחר מהמסלול. שמונה סרטי קולנוע עלילתיים – באיכות משתנה, כמובן – נמחקו לחלוטין מדברי ימי האקדמיה, כאילו לא היו שם מעולם. והסרט היחיד ששרד בעקבות שיטת הצבעה מוזרה, הוא עלה התאנה של האקדמיה להראות שהנה הייתה התייחסות לקולנוע החדש.

אני לא רוצה  להתייחס בסרקזם פופוליסטי מרגיז להחלטה של האקדמיה, כי אני באמת ובתמים מאמין שהכוונה הייתה טובה. במסיבת העיתונאים הזכיר יו"ר האקדמיה איתן אבן את הקונספט החדשני ונדמה מקולו שבאמת הייתה שם אמונה וגאווה במחשבה הזו. הוא אפילו התפאר בכך שזה כנראה משהו שאין לו תקדים בעולם. ויכול להיות שהוא צודק, אבל יש לזה סיבה, ואני לא חושב שאליה הוא התכוון.

הכללת קבוצת סרטים שאין להם דבר ולו חצי דבר במשותף תחת כותרת אחת שמעיקה על הלשון היא השתקפות של אותה בעיה עליה דיברתי בתחילת הפוסט: השירות הכי גרוע שעשו יוצרי הקולנוע העצמאי ומפרגניהם בבלוגים היא שהכפיפו אותם תחת גג אחד. בשום אופן דין "ג'ו + בל" אינו דין "טייארה", דין "אף פעם לא מאוחר מדי" אינו כדין "יותר איטי מלב", ודין "טאקע מאמע" אינו כדין "מעשייה אורבנית". תאמינו לי. ראיתי את הסרטים האלה.
הם כל כך שונים, כל כך מיוחדים בדרכם שלהם עם יתרונות וחסרונות ספציפים להם. אלו לא סרטים בעל מאפיין אחד בולט שאפשר לקבץ יחד כמו סרטים תיעודיים או סרטים קצרים. הם בסגנונות שונים, באורכים שונים, בתימות שונות וערכי הפקה שונים. מאוד מאוד שונים.

הקטע המשעשע הוא שמה שקורה באקדמיה הוא מיקרוקוסמוס למה שקורה בעולם הקרנות: אחרי הצלחת "כלבת" כולם רצו נורא להשקיע בקולנוע שוליים בועט ושונה. השמחה הייתה גדולה. שנה לאחר מכן עם כשלון "חתולים על סירת פדלים" כולם משכו את ידם מפרוייקטים יוצאי דופן עד לרמה של הפסקת מימון לסרטים שכבר קיבלו אישור.
בשם כל מה שקדוש, מה הקשר בין "כלבת" ובין "חתולים על סירת פדלים"? זה אימה שובר-ז'אנרים וזו קומדיית טראש. רק מישהו נטול הבנה קולנועית יכול לעשות את ההשוואה בין הסרטים בלי לעצור באמצע ולתהות האם להמשיך. באותה מידה אני יכול להשוות בין הבמאים אהרון קשלס ונבות פפושדו לבין הבמאים נדב הולנדר ויובל מנדלסון. כי… אה… הם שניהם במאים גברים, וארבעתם חבר'ה נורא מצחיקים ובשני המקרים מישהו אחד גבוה מהשני. אתם יודעים מה, שכחו מהבדיחה הזו – כי אפילו לינק סגנוני אין בין שני הסרטים האלה.
האקדמיה הלכה שולל אחרי אותה טעות של קיבוץ והכללה איפה שאין יכולת לעשות כן. אין שום דרך להבדיל את הסרטים האלו מהשאר.
לצורך העניין, בין "הערת שוליים" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן" יש הרבה יותר דברים משותפים תמתית וסגנונית מכל שני סרטים שתצמידו ממסלול הפרינג'/גרילה השנה. למה שרק אחד מהם יקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר?

האקדמיה יצרה שיטה בה סרט אחד מונצח על פני קבוצה שנשארת בחוץ. אין פה עניין קונספירטיבי או מושחת, סתם בעיה קלה בתפיסת התהליכים שקורים פה. אחר כך אנשים תמהים למה מפיק כמו איתי תמיר שעשה שלושה סרטים מיוחדים רק השנה ("שרקייה", "לא בתל אביב" ו-"אליס") חושב פעמיים לפני שהוא רץ לרשום את סרטיו לאקדמיה.

"יותר איטי מלב"

אני לא אומר שלסרטי הפרינג' מגיע יותר מלסרטים שנעשו תחת מימון קרנות הקולנוע. רחוק מזה. אני באופן אישי חושב שזו הייתה שנה לא טובה לקולנוע הישראלי ואם אצטרך לבחור את חמשת הסרטים האהובים עלי מתוך 29 סרטי האקדמיה, אפילו לא אחד מהם הוא מהמסלול הזה. למעשה, אם חושבים על זה – שני הסרטים שהכי אהבתי השנה באקדמיה, "ההתחלפות" ו"מנתק המים", הם הרבה יותר "פרינג'יים" מהסרטים במסלול המקביל.

אין לי גישה לנתוני האקדמיה, לא עשיתי רישומים בכניסה ולא ראיינתי אף חבר. כל מה שאני יודע הוא מה שכולם יודעים – שהשנה אחוזי ההצבעה היו גבוהים מאוד ושהנוכחות בהקרנות הייתה טובה למדי. כל הסיבות שאני יכול לחשוב עליהן ישארו ברמת ההשערה האישית שלי ותו לא – אבל, אני שואל אתכם, איך יצא שרשימת המועמדים היא כל כך אוטומטית, כל כך מעייפת לקריאה? (אורון ירחיב על כך מחר)
אני לא חלילה אומר או רומז שהמועמדים אינם ראויים (כמובן שיש לי העדפות משלי, אך זה עניין של טעם אישי וכפי שמסתבר לי פעם אחר פעם – לא כולם חולקים אתי את אותו אחד. סוג של קטע). אבל תסתכלו על זה שנייה מבחוץ: תשעה סרטי פרינג' בתחרות. בואו נוריד – סתם מספר סטטיסטי – שלושה מהם על תקן "לא ראויים להקרנה אפילו בערב התרמה במקלט עירוני". נשארנו עם שישה סרטים. שישה סרטים ואף אחד הם – חבר'ה, אף אחד מהם – לא מופיע באף אחת מ-15 הקטגוריות השונות. עזבו תסריט ובימוי. עיצוב אומנותי? צילום? מוזיקה? שחקנית משנה? פאקינג ליהוק, חברים?

אין פה עניין לטעות. חברי האקדמיה התעלמו מהסרטים האלו. ואם תחשבו על זה רגע – גם אפשר להבין למה. חברי האקדמיה הם אנשים עם עבודה ומשפחה. הם לא פנויים כל ערב לסור אל סינמטק תל אביב. ולכן סביר להניח שיאלצו להפסיד מספר מסויים של סרטים. אז למה הם יילכו אם תהיה להם הזדמנות סוף סוף? לסרט שהתקבל לפסטיבל ונציה לפני דקה או לסרט עם סטמפה אדומה ומלחיצה של "פרינג'/גרילה" (או בתרגום מיידי: "לא היה לי כסף לאון-ליין ומיקס")? וגם אם כן יחליטו – הקרנה אחת יש להם. כמה מקומות יש באולם 3 בסינמטק תל אביב? 421? כמה חברי אקדמיה בעלי זכות הצבעה יש? מעל 600 זה בטוח.
אז רגע – אם הייתי בהקרנת אקדמיה בודדת של סרט פרינג' והאולם היה רבע מלא, אז בניכוי צוות הסרט, המשפחה וחברים מהפייסבוק שבאו לפרגן – כמה חברי אקדמיה היו באולם?

האמת היא כזו: יש רק חמישה מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באופיר גם השנה. "מועמדים" זה אומר, סרטים שיש להם סיכוי לזכות. תסכלו רגע על כל אתר שפרסם את רשימת המועמדים: חמישה סרטים ואז למטה, לפעמים ברווח של שורה, יתווסף כלאחר כבוד "נציג פרינג'/גרילה: "ג'ו +בל". כאילו היה מחלק המגבות שרץ אחרי נבחרת הכדורסל ונדחף להם לתמונת הנצחון.

"אף פעם לא מאוחר מדי"

אז מה עושים להבא? קודם כל מבטלים את הגטו המגוחך שנקרא "פרינג'/גרילה" ומפסיקים להתייחס לסרטים האלה כמו האח המפגר של תעשיית הקולנוע הישראלי. הם לא זקוקים לזה, לא ככה. אחר כך מוצאים דרך אחרת לסנן את כמות הסרטים הגדולה שנרשמת לאקדמיה כל השנה. היי, הנה רעיון שאף אחד לא חשב עליו: מה עם להעמיד רק סרטים שהוקרנו כבר בקולנוע? כלומר, במקום שקטגוריית הסרט הטוב ביותר תהיה מרוכבת מ-א) ההצלחה הקופתית היחידה של השנה. ב) סרט נוסף שכבר יצא לקולנוע חודש וחצי לפני ההצבעה. ג) עוד סרט שזכה בפסטיבל ירושלים בפרס משמעותי כלשהו. ד) שני סרטים נוספים שאיש לא יישמע עליהם, לפחות לא בשנתיים הקרובות.
ככה לחברי האקדמיה אפילו יהיה סיכוי לראות אחוז גבוה מהסרטים. ככה לא יווצר מצב שהיחידים שראו את כל סרטי האקדמיה הם ארבעה בלוגרים עצמאיים ושני מבקרי קולנוע שעדיין לא יכולים להיות חברים באקדמיה.

אבל לא על זה הדיון עכשיו.
ברשימת המועמדים לפרסי אופיר 2012 אין קולנוע עצמאי. קרנות הקולנוע שולטות והסרטים הכי מובנים מאליהם מועמדים. לעיתים בצדק, לעיתים לא. אבל מה שאלו שראו את כל הסרטים יודעים זה שנעשה עוול גדול לקולנוע הישראלי של 2012.
פרסי קולנוע ישראליים יש לנו. ואתם יודעים מה – יש סיכוי שהסרט שיזכה הוא הסרט הכי טוב של השנה. טעם וריח וכו'. אבל בתור מוסד שאמור להצעיד את הקולנוע הישראלי קדימה, בתור מוסד שאמור להביט באופן צלול ובוגר בזרמים שמצדיקים את היותו של הקולנוע הישראלי אומנות שיש מה לדון בה – השנה האקדמיה, על חבריה והנהלתה, פספסה בגדול.
אבל זה לא נורא. טעויות נעשות ולדברים כאלה לוקח זמן רב עד שהם מתייצבים. כל שנותר הוא לקוות שאחרי שהעונה  הזו תגמר בדק בית נוסף יעשה ומסקנות חדשות יובילו את האקדמיה. אני אופטימי ואני מאמין בהם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה טקסים ופרסים, מאמרים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

35 תגובות על אופיר 2012: איך מחקה האקדמיה את קולנוע השוליים

  1. אוהד עוז הגיב:

    חתולים בסירת פדלים מכר 9,100 כרטיסים. הממוצע בארץ מינואר 2011 ועד עכשיו הוא בין 700 לחמשת אלפים כרטיסים. הוא דווקא עשה יופי של סיבוב. (אני חלק מצוות הסרט אם זה משנה למישהו) יופי של פוסט סיגולי. אבל אין קשר לכלבת וחתולים בעניין השקעות הקרן. יושבים שם אנשים יותר שקולים ממה שאתה מתאר. הם לא שופטים תקציבים שנתיים לפי הצלחה וכישלון של סרט אחד. מה גם שכלבת שמכר מספר יפה של שלושים אלף כרטיסים לא כיסה את ההשקעה בו. רחוק מזה. יושבי הקרנות מבצעים טעויות, זה נכון, לעתים רחוקות הם מגלים תעוזה מבוקרת כשהם יושבים לבחור תסריט. אבל הלב שלהם במקום הנכון, כל אחד מהסרטים שהזכרת בקולנוע הפרינג', עד האחרון שבהם, זכה למענקים מהקרנות. האקדמיה אמנם, אכן לכלכה.

    • אור סיגולי הגיב:

      הי, אוהד. נחמד לשמוע ממך!
      אין פה כל ניסיון לעשות דמוניזציה לקרנות. מצב הקולנוע בארץ באופן כללי הוא טוב מאוד (לפי מה שאני רואה וחווה) והרבה מאוד מזה בזכותן ובזכות האנשים שיושבים בראשן.
      אבל לא הייתי כותב על מקרה כמו שהוזכר אם לא הייתי יודע שהוא קרה. סמוך עלי.

    • וואו. כל-כך הרבה טעויות, הטעיות ואי-דיוקים כמעט בכל משפט! אני לא יודע אם להתחיל מהשם של הסרט שאתה חלק מהצוות שלו, או מהשורה התחתונה ולבקש ממך למנות את הקרנות שתמכו ב"ג'ו + בל" או "העפיפונים של ארמנד" (נסה, לא תצליח. כי אין).

  2. עדן הגיב:

    כחבר הנהלת האקדמיה דעתי היא שאין דרך לעשות סינון של סרטים, פשוט אין. כל סינון כזה יצריך החלטות של וועדה כלשהי, מה שיהיה הרבה יותר גרוע מהמצב הקיים. ניסו את זה בדוקומנטרי וביטלו כי זה היה לא הוגן. ואז, גם אם אתה מבטל את מסלול הפרינג', אתה נשאר עם מצב בו אנשים ימשיכו לא ללכת לסרטים העצמאיים כי הם לא יכולים לראות 30 סרטים. נכון, נעשו פה טעויות, גם שלי, חלקן מתוך אילוצים וחלקן בגלל התנגדויות. אבל לפני ששופכים את התינוק עם המים אפשר קודם לחשוב איך מתקנים, איך נותנים כבוד אמיתי לסרטים העצמאיים – נציג שישי בכל קטגוריה ? טקס פרסי פרינג' ? באמת שאשמח להצעות.

    • אור סיגולי הגיב:

      הי
      אני לא בטוח אם לכפות על חברי האקדמיה להצביע לסרטי שוליים גם בקטגוריות הנוספות יביא את התוצאה הראויה. טקס בנפרד זה אולי רעיון מצויין, אבל לא דרך האקדמיה, אלא דרך המבקרים והעיתונאים.
      בפרסי הקולנוע העצמאי האמריקניים יש קטגוריה לסרט שנעשה בפחות ממיליון דולר. קטגוריה בפני עצמה עם חמישה מועמדים. אולי זו דרך להתחיל, למרות ששוב – אני מנסה לחשוב על דרך בה הסרטים הקטנים יחשבו כחלק מן המניין, ולא כמשהו נפרד. אבל אולי זה באמת לא כל כך פשוט…

      אבל עזוב את זה, עשה טובה, תוכל להסביר לנו למה האקדמיה לא משנה את החוקים כך שרק סרטים שיצאו לקולנוע בשנה החולפת יכולים להיות מועמדים? מה אתם רואים שאנחנו לא?

      • עדן הגיב:

        זה דיון נפרד לגמרי ולדעתי צריך לשקול את הרעיון בחיוב. אבל יש התנגדות קשה מאד לזה, מדובר לא רק על כבוד אלא גם על הרבה כסף ויש אנשים שאומרים, ובצדק מבחינתם, שהתחרות חייבת להיות פלטפורמה לקידום סרטים. סרט שזוכה באופיר הוא כמעט תמיד הצלחה, וגם סרט שזוכה בקטגוריות המשחק מקבל דחיפה כלשהי, אי אפשר להתעלם מזה.

        • אור סיגולי הגיב:

          טוב, אילו באמת שתי אסכולות שונות שמאוד קשה להגיע אתן לעמק השווה: האם פרסי הקולנוע צריכים להיות חגיגת סיכום שנה, או מקפצת יח"צ ותו לא…

        • אני מכיר את הטענה לגבי הערך היחצ"ני של הטקס, אבל לדעתי זה לא הסבר מספק: ראשית, משום שניתן להוציא את הסרטים להפצה שנייה לאחר המועמדיות/זכיות (כפי שנהוג בארה"ב) ושנית, בגלל שבשנים האחרונות, רוב הזוכים הופצו (ולרוב הצליחו) לפני הטקס. כך שהתהליך הוא למעשה בעיקר הפוך: הצלחה בקרב הקהל משפרת את הסיכוי באופיר, שמשפר (אבל לדעתי בצורה קטנה משנדמה) את ההצחלה בקרב הקהל לאחר שהסרט כבר הציג זמן מה על המסכים

  3. רוני קידר הגיב:

    בנוגע למה שאוהד עוז אמר…
    חשוב להבהיר- ג'ו + בל לא קיבל תמיכה מהקרנות בשום שלב. לא פיתוח, לא הפקה ולא השלמה.

  4. עם כל הדרך העקומה שבה האקדמיה טיפלה בקטגוריית הפרינג' השנה, ולמרות שבסופו של דבר הופרו מיני הבטחות לגבי ארוע נפרד שבו יוצגו סרטי הפרינג' המובילים ויוכרז הזוכה – עצם העובדה שיש קטגוריה כזאת היא בעיניי צעד גדול. אולי זה כיוון שאני כן רואה למה "מעשייה אורבנית", "לא בתל אביב", "ג'ו+בל", "ריח פועלים", "אף פעם לא מאוחר מדי", "שניים בלילה" ואפילו "טאקע מאמע" הם משב רוח חדש ומיוחד בקולנוע הישראלי, ויש ביניהם יותר דמיון מאשר שוני. הסרטים האלה מאגפים את המיינסטרים של הקרנות משני כיוונים שונים וממלאים את החללים של מה שחסר בו – חלקם מהכיוון הז'אנרי, חלקם מהכיוון האוונגרדי וחלקם גם וגם. סרטי פרינג' (כמו הצגות פרינג', שמשם בעצם הבאנו את השם הזה) הם אלטרנטיבה. הם אופוזיציה למיינסטרים, ובכך כוחם. לכן הקולנוע הזה צריך לדרוש הכרה, יוצריו צריכים להתאחד, ואולי יגיע יום שבו נצליח ליצור מערכת קולנועית, שתאפשר ליוצרי הפרינג' גם להתמיד בעשייה הזאת ולא להתפתות לעשיית סרטי קרנות.

    יש פה עוד הרבה מה להגיד, אבל לסיכום העניין כרגע: חשוב מאוד בעיניי שיש היום מקום לסרטי פרינג' באקדמיה, אבל חשוב גם שהיוצרים של הסרטים האלה ידרשו מהאקדמיה לתת להם את המקום שמגיע, למי שמייצר היום כמעט חצי מהתוצרת הקולנועית השנתית בישראל.

  5. אריאל כהן הגיב:

    לא חושב שיהיה שינוי משמעותי בהתייחסות האקדמיה אל הפרינג'. כיוון שמתן במה אמיתית לסרטים העצמאים יכול לפגוע בהגמוניה של חברי האקדמיה שנמצאים כבר מרכז (ואני לא מדבר על ההנהלה אלא פשוט על רוב חברי האקדמיה).
    ואני יכול להבין אותם. מה האינטרס שלהם להצביע לסרטים של יוצרים אנונימיים שמחר בזכות ההכרה בכישרונם עלולים לקבל את התקציב מהקרנות במקומם? עדיף להצביע לחברים ולשמור על הסטטוס-קוו הקיים.
    אבל באמת שכל הדיון הזה, בעיניי הוא עקר מלכתחילה כיוון שכשאתה יוצר סרט עצמאי אתה לא מחפש הכרה מהממסד. שום ממסד. אתה רק רוצה ליצור את מה שאתה רוצה ליצור ושאנשים יבואו לראות. זה הכל.
    אני בטוח שאף יוצר/ת עצמאי לא חשב על איזה פרס הוא יקבל מהאקדמיה כשיצר את הסרט.
    ולכן אני חושב שהדבר הנכון לעשות הוא פשוט ליצור במה לסרטי פרינג' (כמו שיש לתיאטרון פרינג') שדרכה יוכל הקהל הרחב הצמא לקולנוע אחר להתוודע לסרטים האלו. משהו כמו איזה פסטיבל סרטים עצמאיים, או חלל שיהיה לסרטים עצמאיים, או אולי אפילו אתר, או כל רעיון אחר.
    דרך להגיע לקהל. זה כל מה שאנחנו רוצים ולא להיגנז באיזה ארכיון ממסדי.
    ולהרוויח איזה כמה שקלים מזה. מה לעשות מחיר הלחם עלה…

    • אני מסכים באופן עקרוני לרוב הדברים שכתבת. אבל אל תשכח שהאקדמיה מגדירה את עצמה מעל לכל כבמה לחשיפה של הסרטים החדשים, שמאפשרת להם להגיע להכרה של הקהל ועושה להם בעצם קידום מכירות. על כן הגיוני שסרטי הפרינג' יהנו מהפלטפורמה הזאת לא פחות מהאחרים, וצריך לדרוש את זה.

  6. אסף קורמן הגיב:

    מילים רבות כתובות כאן, אבל את הבעיה המהותית פספסת. הדיכוטומיה הארורה בין סרטי הפרינג' לשאר הסרטים היא מגוחכת. מדברים פה על קולנוע עצמאי כאילו המשגיחים, מנתק המים וחיותה ברל הם "סרטי קרנות" שמישהו באמת הצליח להתפרנס מהם… האמת לאמיתה היא שאם לא היו ממציאים את סיפור הזה של סרטי פרינג'/גרילה באקדמיה השנה, ייתכן מאוד וחברי הבלוג הזה היו כותבים פה מאמר על המהפכה ההסטרית שחלה בקולנוע הישראלי וגם באקדמיה הישראלית השנה – המשגיחים שצולם בתקציב זעום וב15 ימי צילום (אני מנחש שזה אפילו פחות ימים מחלק מסרטי הפרינג', לא?) מועמד השנה בלא פחות מ-9 מועמדויות, בהם לסרט הטוב ביותר. חיותה וברל, גם הוא בתקציב זעום ומעט ימי צילום, עם 2 מועמדויות לשחקן ושחקנית ראשיים. חדר 514 שצולם בארבעה ימים בערך, עם מועמדות לשחקנית ראשית. גם פומרנץ של אסי דיין קיבל מעט מאוד מאוד מאוד מהקרנות, בטח בהשוואה לארבעה מתוך חמשת הסרטים האחרים המועמדים מולו לתסריט. ואפשר גם להזכיר את הניצחון המוחץ של שרקייה, אליס (האם הם יוגשו בכלל שנה הבאה? ואם כן לאיזו מסגרת??) המשגיחים וחיותה וברל על רוק בקסבה, רווקה פלוס והבלדה לאביב הבוכה, בפסטיבל ירושלים האחרון. אריאל כהן שכאן מעלי כתב על ההגמוניה של האקדמיה… הייתי אומר דברים חריפים הרבה יותר אבל בכל זאת, אני (ואבא שלי-יוסף כרמון) חייבים היום לחייך ולהגיד תודה על המועמדויות. זו הפעם השישית שסרט שאני עורך מגיש אותי למועמדות לפרס העריכה, והפעם הראשונה שזה אכן קורה. אני עצמי לא חבר אקדמיה, מעולם לא הצבעתי לעצמי ולחברים שלי ובדיוק מהסיבה הזו מעולם לא נרשמתי לאקדמיה. מתוך תחושה שבמילא לא אוכל ללכת לכל הסרטים, ובמילא אצביע על סמך הכירות אישית ואינטרסים ולא על סמך שיפוט נקי של התוצרת השנתית ולא בא לי להסתובב בביצה הקטנה הזו ולחייך לאנשים חיוכים צבועים. תמים מאוד. עכשיו אני מבין שהלך הרוח הזה, שלא מעט יוצרים צעירים חוטאים בו, הוא המכה האמיתית והשינוי יתחיל מכאן. אם כל יוצרי הפרינג'/גרילה, כל אנשי הצוות שעבדו בכל הסרטים המועמדים, כל מי שרואה עצמו חלק מתעשיית הקולנוע הישראלי ורשאי להיות חבר אקדמיה – אם כולם היו "מתפקדים" לאקדמיה והופכים לחברים בה, הבחירות השנה היו שונות. לכן, מי שזה רלוונטי לו מוזמן בבקשה להכנס ללינק הזה, להוריד טופס ולהרשם לאקדמיה – http://www.israelfilmacademy.co.il/
    אני אעשה את זה בעצמי מחר בבוקר.

  7. תכלת סמל הגיב:

    הי אור, קודם כל באמת יופי של פוסט. אופרטיבית אני חושבת שאסף כאן מעליי צודק בקריאתו לכל מי שעומד בקריטריונים (ותתפלאו לגלות כמה הם נגישים) להתפקד לאקדמייה. המחשבה הנוספת שלי בנושא קשורה לעובדה שהסרט הזוכה בקטגוריית הפרינג' סיפק לחברי האקדמיה לינק לצפייה ישירה באתר VIMEO. אני בטוחה שהנגישות של הסרט שיחקה תפקיד במידת החשיפה שלו ובאופן זה היקנתה לו ייתרון ברור על הסרטים האחרים. בעיני, כנהוג למשל בפרסי האקדמיה האירופית, על האקדמיה להפעיל, בנוסף להקרנות לחברי האקדמיה בקולנוע, גם ממשק שייאפשר לחברי האקדמיה צפיה (אותה גם ניתן וראוי להגביל כמותית) ישירה בביתם.

  8. איש הגיב:

    כלבת קיבל 800000 שקל מהמדינה

    • בפעם המאה – "כלבת" קיבל קרן רק בשלב הפוסט. זה אומר שהם כתבו תסריט, יצאו לצלם וערכו עד למצב של ראף קאט, שרק אחריו ובזכותו קיבלו תקציב. היוצרים החליטו לעשות סרט ויהיה מה, ואם אני זוכר נכון הקרנות לא האמינו בהם עד שאשכרה ראו מול העיניים את הסרט, בשלב ראף קאט כאמור. זו החלוציות שלו ובזאת עצמאותו. תראה לי עוד סרט שעשה את המסלול הזה לפניו והצליח (בטוח יש, אבל זה אתגר) בשנים האחרונות.

      • פרסונה הגיב:

        מה זאת אומרת? אף פעם לא מאוחר מדי הגיש ראף ראט לקרנות וקיבל כסף להשלמה (אבל כן, הרבה פחות). ובטוח יש סרטים אחרים שאני לא חושבת עליהם כרגע. הרי יש מסלול השלמה בקרן במיוחד בשביל זה.

        • "אף פעם לא מאוחר מדי" נעשה טיפ-טיפה אחרי "כלבת". זה הופך אותו לפחות חלוצי בעיניי. ו-"כלבת" הוא הוא אחת הסיבות שבכלל קיים מסלול כזה בקרן. זאת כל הפואנטה של דבריי, למעשה.

          • אורון, אני חושב שהמסלול קיים הרבה לפני "כלבת". בכל מקרה כשאתה אומר "הקרן" כדאי להגיד "אזיו קרן". כי "כלבת" נתמך על ידי רבינוביץ'.

            אני חושב שמסלולי ההשלמות היו קיימים לפני, והיו סרטים עצמאיים לפני "כלבת" שקיבלו השלמות מ"הקרן הגדולה" וכו'… למשל "אנדרדוגס" (ואני בטוח שיש עוד…). אבל אני קצת חלוד בעבודה העיתונאית כרגע, אז אני לא חותם על זה מאה אחוז, אבל כן 80. ואם הולכים רחוק יותר: "הכוכב הכחול" (אבל גם דני וולמן עבד לעתים ככה, ואני חושב שגם "אוונטי פופולו" ועוד)

            אני חושב ש"כלבת" היה מספיק חלוצי ויוצא דופן בהרבה דברים, אבל אני לא חושב שההתנהלות שלו מול הקרנות הייתה "מהפכנית". מה שכן, כמו "ימים קפואים" ואחרים לפניו, הוא הרים את הכפפה ויצאו לצילומים מבלי לחכות לקרנות.

            השאלה החשובה בהיסטוריה של הקולנוע היא לא "מי היה ראשון" אלא מי השפיע במעשיו. מי גרם לשינוי. כי למשל, אנשים השתמשו בקלוז-אפ הרבה לפני גריפית'. אבל נהוג לומר שכאשר גריפית' השתמש בקלוז-אפ, התעשייה והיוצרים החלו להיות מושפעים ולאמץ אותו כחלק מקובל במבע הקולנועי.

            בנוגע ליציאה לצילומים בלי קרנות או גוף תומך אחר: הגישה די מרתקת. יש בה הרבה סכנה, אבל היא מאפשרת לך לצאת ולעשות את הסרט שאתה רוצה בלי אישורים של אף מוסד רשמי, ואחר כך להציב בפניהם עובדות: הסרט שלי טוב, תנו לי כסף. (לרוב, מקבלים פחות כסף ממה שיכולת לקבל בשלב התסריט, אבל מצד שני, אולי לא היית מקבל על התסריט)

            מסלולי ההשלמות לא לגמרי מקובלים בעולם ומעוררים המון מחלוקות, כי יש הרבה מטענים רגשיים בהם. דבר אחד זה לסרב תמיכה למישהו עם תסריט, דבר שני זה לסרט תמיכה למישהו שבא אליך עם סרט.

            היו דרכי מימון יצירתיות ושונות לאורך השנים בקרנות ומחוץ להן.
            למשל "זרים", הלכו וקיבלו כל פעם פעימות. שווה לדבר עם גיא נתיב וארז תדמור על זה. כי הם לא ממש הגישו תסריט וקיבלו תמיכה מההתחלה.

            "ימים קפואים" יצא לצילומים עם תקציב לפיתוח תסריט.
            ואני בטוח שדרכי המימון של יאיר הוכנר גם מעניינות.

            דרך אגב, גם "משהו טוטאלי" של גור בנטביץ' יצא לצילומים בלי תקציב מהקרן. וגם כמובן "חכמת הבייגלה"

            בכלל, ממליץ לקרוא את הגיליון שעשינו על הקולנוע עצמאי בכתב העת סינמטק, אנוכי ומרט פרחומובסקי.

            אה… אם כבר, בעניין השפעות של העצמאים על הקרן, "ימים קפואים" היה די חלוצי בעניין.

            א' – נעשה בלי אישור קרנות

            ב' – התקבל וזכה בפסטביל חיפה (אחרי שהתעקש להיכנס לתחרות הפיצ'רים ולא בתחרות הדרמות. רצו לשלב אותו שם כי הוא "צולם בוידיאו)

            ג' – הוא נקנה להפצה על ידי בלייברג והייתה לו הפצה די גדולה יחסית לסרט קטן (7 עותקים)

            ד' – הכי חשוב: מסלול הגרילה נולד, בין היתר בזכות התשומת הלב שקיבל הסרט. בשיחות שהיו לי עם כתרי, עוד לפני שהיה להם שם למסלול הזה, אני זוכר שהוא בהתחלה דיבר אתי על "מסלול ימים קפואים".

            והבהרה חשובה… הוא לא היה היחיד – היו עוד יוצרים באותה התקופה שהתחילו לעשות סרטים והשפיעו על הקמת המסלול (כמו הוכנר ועוד). אבל "ימים קפואים" הפך לבולט ביותר בגלל הזכייה בחיפה

            • פבלו, ברשותך איחדתי את שלוש התגובות שלך לאחת כי גם ככה יצא לנו שרשור באורך לא נורמלי…
              בכללי אני מסכים איתך שכדאי לי לדייק ("כלבת" קיבל רבינוביץ', מסלול הגרילה הוא בקרן הקולנוע הישראלי) במיוחד בפוסט שמפריעים לי אי-דיוקים של אחרים. אז מה שהתכוונתי להגיד זה לא שבזכות "כלבת" המציאו את המסלול גרילה בקרן הגדולה, ממש לא. התכוונתי שבשביל סרטים כמוהו יש אותה, ושההצלחה/הכרה/דיבור שיש לו הם הוכחה שאפשר גם אחרת מהדרך המקובלת. מסכים איתך ש"ימים קפואים" הקדים אותו בסוג החלוציות וההצלחה שאני מדבר עליהם, אבל אלה סרטים מאוד שונים. "ימים קפואים" יודע שהוא סרט עצמאי עוד משלב בחירת המצלמה. "כלבת" רוצה ונראה מיליון דולר. הוא שובר איזו קונספציה של לוק "עצמאי", לפחות בעיניי. הוא מכר כרטיסים לא רע בכלל יחסית לז'אנר הלא פופולרי שלו (בארץ) ועשה סיבוב חסר תקדים בעולם. והוא, אם נרצה או לא, עדיין מסומן כרגע כראשיתו של גל הקולנוע העצמאי העכשווי בארץ, כפי שציין אור. מבחינתי, אם "כלבת" סלל את הדרך, אז "ימים קפואים" הקדים אותה בכך שבכלל הראה שיש אחת. ברור שהיו עוד אחרים לפניהם ואני מתנצל באמת ובתמים אם מישהו מרגיש שהוא נשמט מן הדיון, אבל בתקופה הנוכחית והספציפית שאנחנו מדברים עליה – אלה הסרטים, כל מי שבא אחר-כך לנצח יהיה זה שבא אחר-כך וכל מה שהיה לפני לא רלוונטי, כי הקולנוע הישראלי היה בגלגול אחר.

              • כן כן… לזה התכוונתי בקשקשת שלי על גריפית' (לא הראשון שעושה, אלא זה שעושה שינוי)

                בכל למקרה, אני עדיין בדעתי ש"כלבת" יצאו ועשו מה שעשו כי ראו מה ש"ימים קפואים" עשה לפני כן. גם "ג'ו+בל" שנעשה פחות או יותר במקביל ל"כלבת" חב ל"ימים קפואים" את ההשראה. בכל מקרה, אני בדעה שזה לא "או זה או זה". אלא גם זה וגם זה. 🙂

                אני חושב, דרך אגב, שההבדל הגדול בין היציאה של ימים קפואים ב-2005 לבין היציאה של כלבת ב-2010, זה שבחמש השנים שעברו בין לבין, נולד דור חדש של מבקרים/עיתונאים צעירים שלקחו את "כלבת" ואימצו אותו כסמל (כמו שלוקחים גם את "ג'ו+בל"). "ימים קפואים" עורר התלהבות, אבל היה חסר שיהיו בלוגים כמו "סריטה" ומבקרים צעירים יתפסו קצת יותר מקום באתרי קולנוע כדי שהוא יהפוך ליותר דומיננטי, או יותר ל"דגל" של תנועה כלשהי.

                אני מקווה שכל זה רק ילך ויתפתח. אני (כמו אנשי הבלוג כאן) מאוד אוהב קולנוע ישראלי גם של שמי זרחין, גם של סידר, גם של קולירין, גם של פיצ'חדזה וגם של נדב לפיד והגר בן-אשר. כל אחד בסגנון ואופי שלו. אבל אני חושב שגם צריך שיהיה הרבה מקום ל-רוני קידר, קשלס/פפושדו ואחרים, שרק מרחיבים ומעשירים ומשבחים את התוצרת המקומית.

                אני שמח להיות חלק מהאנשים שיכולים לכתוב עליהם ולהתייחס אליהם כמו שמגיע להם.

  9. לאסף – גם "המשגיחים", גם "חיותה וברל" וגם "חדר 514" הם סרטי פרינג' גם בתקציב שלהם וגם במהות שלהם, וגם היו יכולים באותה מידה לגשת למסגרת הפרינג'. דבר שאתה מתעלם ממנו הוא שהרוב המוחלט של הסרטים שציינת נתמכו במסלול הגרילה של קרן הקולנוע, שמיועד מלכתחילה לקולנוע עצמאי. העובדה שהקרן תמכה בהן נובעת מכך שהיא הכירה בקיומה של עשייה קולנועית עצמאית דלת תקציב. זה לא דבר שקרה באופן טבעי.
    אני יודע שלפחות מפיק של אחד מהם התלבט האם לגשת למסגרת פרינג' או למסגרת הרגילה, ובטח גם האחרים הרגישו כך. השורה התחתונה היא שחוץ ממקרה "המשגיחים", שהוא טיפה חריג, מדובר בסרטים שפונים לקהל הרפתקני יותר ומצומצם יותר. אלה לא סרטים שיזכו להצלחה במולטיפלקסים מצוחצחים סטייל סינמה סיטי ואפילו לא בקולנוע לב. הם דורשים מחשבה שונה והגדרה אחרת של קהל. שוב, באופן דומה למה שקורה בתיאטרון – הצגות של תמונע לא היו יכולות ברובן להיות מוצגות באותה מידה בהבימה. הלוקיישן והגדרת הקהל הם חשובים.
    השאלה לגבי כן הפרדה או לא הפרדה היא אכן מהותית וצריך לדון עליה. אישית, אני חושב שמסגרת הפרינג' באקדמיה מאפשרת ליוצרים פורצי דרך ואלטרנטיביים לקבל הכרה מסויימת מהממסד והיא עוזרת לעשייה הזאת, שהיא עדיין בחיתוליה, להתחזק ולעמוד על הרגליים. אני חושב שהעתיד הוא בכל מקרה טקס נפרד סטייל "אינדיפנדנט ספיריט", אבל עד אז המסגרת הזאת חשובה.

  10. היי אסף – קודם כל הצבעתי עבורך ואני מת על העבודה שלך!!
    (הצבעתי גם בעד "ג'ו+בל" בקטגוריות אחרות וזה לא עזר)

    תראה,
    יש כאן בעייה בהגדרות שאור מצביע עליה. ואחת הבעיות הגדולות היא ההפרדה בין סרטים דלי תקציב לבין קולנוע "עצמאי"/"פרינג'".

    אני ניסיתי בזמנו את ההגדרה כך שקולנוע עצמאי זה סרט שיוצא לצילומים כאשר אין מאחורי מפיץ-גוף שידור-קרן לקולנוע שעומדים מאחוריו.

    זהו, אם הוא מקבל תוך כדי צילומים, או אחרי הצילומים תמיכה כלשהי ממפיץ, גוף שידור או קרן. אז שיחקו אותה, אבל עדיין "עצמאי" (או איך שתרצו לקרוא לזה)

    הכוונה בעצמאי, מבחינתי, היא שהוא לא עבר סינון על ידי לקטורה של קרנות-גוף שידור-מפיץ. ולכן יוצא לצילומים כאקט "קמיקאזה" של הכול או כלום. אני עושה את הסרט בלי אישור ותמיכה של אף אחד (חוץ ממשקיעים פרטיים שהם לא גוף שידור-מפיץ-קרן).

    לכן לצניעות דעתי, מסלול גרילה מעודד קולנוע דל תקציב, ולא "קולנוע עצמאי"

    ולכן, החליפו את השם של זה ל"קולנוע פרינג'" שהמטרה שלו הוא לאפשר הגדרה רחבה יותר.

    שוב, מה שקובע אם סרט הוא "עצמאי" או לא. זה לא כמות הכסף שהושקעה בו, ולא הבחירות האסתטיות שלו. מה שקובע את ההגדרה זה "מקור הכסף". (מכיוון שהארץ המיינסרטים מורכב מסרטים שעוברים לקטורה ומקבלים תמיכה -גדולה או קטנה – מקרנות, קולנוע "עצמאי" בארץ, חייב להיות עצמאי מצורת ההפקה המקובלת, כלומר, מערך הלקטורה של הקרנות בשלב התסריט.).

    ההגדרה של קולנוע עצמאי אינה הגדרה אסתטית, אלא הגדרה כלכלית/הפקתית (ולא בהקשר של כמות ימי הצילום)

    מה מגדיר סרט כקולנוע "פרינג'"?… לא ברור לי.

    אני לא ביררתי ולא יודע. אבל איזה סוג תמיכה קיבלו "המשגיחים" ו"חדר 514"? אני יודע שחיותה קיבל תמיכה מהקרנות מההתחלה בסלול הגרילה…

    נב: דלות התקציב זה גם עניין יחסי, כמובן. ביחס לקולנוע העולמי, רוב ככל הקולנוע הישראלי הוא דל תקציב. ולכן, לא הייתי הופך את "דלות התקציב" לקטגוריה זהה ל"קולנוע עצמאי". צריך להיזהר מזה.

  11. רונן הגיב:

    המושג פרינג' הרבה יותר מורכב מ'עצמאי', 'בלתי תלוי' ולא ממומן ע"י הממסד. כשאומרים פרינג' מתכוונים ללא מסחרי, לא מתחנף, לא מנומס או מעונב, צעיר, בועט, משתלח, פראי, כמובן שמקורי ואפילו חדשני, חלוצי ופורץ דרך. סרטים כמו וואלס עם באשיר ולבנון הרבה יותר 'פרינג'ים' במהותם מרוב סרטי הפרינג' שהוצגו השנה באקדמיה. נכון שהם מומנו (מאוד בצימצום!) ע"י הממסד ונכון שהם הביאו לנו את שני ההשגים הבינלאומיים הכי גדולים/חשובים/משמעותיים שהביא הקולנוע הישראלי לדורותיו – אבל זה לא מוריד מילימטר מאופיים הפרינג'י. להפך – ארי פולמן ושמוליק מעוז זכו בהשגים חסרי תקדים בזכות אותו אלמנט פרינג'י שבוצע בכישרון יוצא דופן בנוף הממסדי. זאת הסיבה העיקרית לדעתי שמייתרת את הקולנוע הפרינג'י כמסגרת נפרדת באקדמיה. סרט זה סרט ולא מעניין אותי כמה הוא עלה ומי מימן אותו. כל סרט יוצא מנקודת פתיחה תקציבית שונה שתלויה בתסריט, בנסיונו של היוצר, בהשגיו, בקשריו, ובעוד גורמים רבים ושונים. אין ספק שכסף עוזר, אבל הוא אף פעם לא היה ערובה למקוריות ולהצלחה.

  12. שמעון שי הגיב:

    אני מסכים עם אור (ויאיר רווה), הסרטים שצריכים להתחרות על פרסי אופיר הם אלה שהוקרנו מסחרית אבל לא מטעם הטיעון שכך ייראו את הסרטים יותר, אלא מן הטעם של ההפרדה ואני אסביר. הטיעון שהאקדמיה היא "מוסד שאמור להצעיד את הקולנוע הישראלי קדימה" הוא לכול הפחות טעות. גם אם לכך התכוון המשורר הרי לא היה לזה סיכוי מלכתחילה. סרט כמו מנתק המים שפסטיבל ונציה רואה בבמאי שלו כישרון מבטיח, זוכה להתעלמות רבתי מחברי האקדמיה. "לא בתל אביב" של נוני גפן, שנזרק מכל המדרגות של הקרנות, וזוכה בפרס חשוב בלוקרנו, היה זוכה להתעלמות מוחלטת לו היה מוגש. וכך גם "השוטר" ו"שרקייה" אני מניח. אין לדעת מה היה קורה באקדמיה עם "המשגיחים", שהתחרה בפסטיבל קאן, לו מרק לא היה לוקח אותו. ולכן בעוד שפסטיבלים כמו קאן, ונציה ולוקרנו מזהים את המגמות, מקדשים את הניסיון ומקדמים את החדשות והמקוריות חברי האקדמיה לא מזהים שום מגמות לא מקדשים שום ניסיון ורק דוחקים לשוליים את החדשות והמקוריות. התחביב שלי בהקרנות אקדמיה היא להסתכל על התגובות של האנשים בזמן ההקרנה. לא מעט אנשים התרגזו על "מנתק המים" והתפתלו ב"התחלפות". אז צריך לקרוא לילד בשמו, האקדמיה היא מוסד זקן שיישר קו עם תרבות הרייטינג ובינו לבין אומנות אין ולא כלום.
    לכן לא צריך לצפות מהמוסד הזה כלום בהקשר של קידום הקולנוע הישראלי, זה פשוט לא ייקרה. וכמובן יקומו אלה שיגידו: רגע אבל עג'מי, רגע אבל הערת שוליים, רגע אבל בופור.. (בופור בעצם לא זכה) כל הסרטים האלה הצליחו בפסטיבלים בעולם קודם לפרסי אופיר.
    אני מעריץ את איתי תמיר, הוא, כמו הרבה אחרים, זיהה את הפער שהאקדמיה מנציחה אבל, בניגוד לכולנו החליט להתנגד.
    אז נכון, להתנגד זה קל וקצת לא חוכמה. צריך לעשות משהו. אי אפשר להכניס לאותה תחרות סרטים שנעשו בשש או שבע מיליון וסרטים שנעשו בחצי מיליון. וכאן מגיעה ההפרדה. הרעיון של אור אולי הוא טוב? תחרות עם רף עליון של תקציב. איזה סרטים נעשו בפחות ממיליון שקל השנה (ואפילו 800?)
    1. מנתק המים (תקציב של דרמה)
    2. המשגיחים (תקנו אותי אם טועה)
    3. לא בתל אביב
    4. גו' + בל
    5. אף פעם לא מאוחר מדי

    איזה עוד?
    בואו ניזום תחרות צנועה, תחרות שתקדש מקוריות, תחרות שאיתי תמיר ישמח לרשום את סרטיו אליה. את האקדמיה נשאיר איפה שהיא. יום יגיע והיא תהיה תחרות חשובה.

    • רוברטו סוקו הגיב:

      האקדמיה בדיחה – מודל מצועצע של המקבילות הפוליטיאות..
      פרינג' / עצמאי / מסחרי / דל תקציב עדיין לא אומר שהסרט טוב… כל הפרדה גורמת להדגשת הבעיה.. כל מי שנרשם (והוא פרייר לשלם את דמי ההרשמה ושכל אנשי התעשייה (ברוב המקרים הקהל העיקרי של הסרט שלו – אחרי שהוא מתחנן לסינמטקים לאפשר להקרנות שהוא מצליח להשיג אצלהם – להקרא הקרנות מסחריות) יראו את סרטו בחינם – לא הבנתי את ההגיון בכך – אבל ניחא) הוא צריך להיות מתמודד שווה ללא קשר איזה כוח כלכלי העמיד את היצירה שלו…
      להגדיר קולנוע פרינג' לא מעודד את קיומו של קולנוע פרינג' – קולנוע פרינג' (וכרגע לא משנה מהי ההדגרה המדוקדקת) נופח חיים לא ממסגרות למניהן אלו מתשוקה בלי מרוסנת לעשות באופן לא מחושב – ואולי גם לא אחראי (וטוב שכך! כסף לפעמיים דורס אוטנטיות)… למסגר לתוך קטגוריה את סרטיי הפרינג' זה לא לתת להם את האופציה שלשמה הם נוצרו – והם נוצרו לעשות נוק אאוט לקולנוע המסחרי – זאת מטרתו של כל יוצר מתאבד שכזה – להראות לאלו שלא שמו כסף בסרטו – שהוא יכול להגיע לקאן – שהוא יכול לזכות באקדמיה ולא במסלול הפרינג' – זוהי הרוח המרוממת של קולנוע שכזה ולא "קטגוריית פרינג'" (המסכנים שהצליחו לעשות סרט) באקדמיה!!!!

  13. פינגבאק: orange | תווית המחיר של פרסי אופיר | סינמסקופ

  14. איתן גפני הגיב:

    אני לא יודע בדיוק מה אני חושב על הנושא, ואני חושב שאחת הסיבות לכך שהיא שאני כרגע בפוסט של סרט עצמאי שקיבל תקציב גרילה לאחר הצילומים. אפילו קצת בלבלתם אותי.
    אז מה זה אומר – ש"בשר תותחים" הוא סרט עצמאי או לא?
    מצד אחד – סרט אקשן אימה אבל מצד שני על צה"ל.
    מצד אחד, בז'אנר ובעל תוכן שחריגים מאד בקולנוע הישראלי, מצד שני "קיבל חיבוק" ממסדי ע"י קרן הקולנוע.
    מצד אחד, ללא שום חברת הפקה ממוסדת מאחוריו ושלושת המפיקים שלו הם עצמאיים לחלוטין (שלא לדבר על המשקיעים, שאינם מתחום הקולנוע) ומצד שני, אולי נרצה להגיש בשנה הבאה לאופיר, שלא במסגרת הפרינג'.
    מצד אחד, רוב הקאסט הוא שחקנים צעירים ופורצים, ומצד שני יש כמה "כוכבים".
    יש כל כך הרבה צדדים לויכוח הזה, ואני נוטה לחשוב שהדרך היחידה לקבוע מה נכון היא דווקא אחרת. ההרשמה לתחרות יקרה, וארגון ההקרנות יקר? אז הסינמטקים צריכים להיכנס לתמונה, עם סלוטים להקרנות מסובסדות (או פרו בונו) לסרטים עצמאיים.
    אבל רגע – מה זה סרט עצמאי בעצם? אולי סרט שאין לו חברת הפקה גדולה מאחוריו. מה זו חברת הפקה גדולה? שאלה טובה….האם גרין הפקות נחשבת חברה גדולה כי יש להם פיצ'ר ולא מעט דרמות ברזומה? האם מארק הוא מפיק גדול, למרות ש"המשגיחים" יכול להחשב עצמאי?
    ואם יצאתי לצלם בלי קרן ואז קיבלתי קרן, זה הופך אותי למפיק בעל חברה ממוסדת? ואם הקרן תמכה בסרט במסגרת תקציב הגרילה, ותו לא? האם זה נחשב עצמאי עדיין?
    אני גם לא מבין את הקריטריון של "מעל או מתחת למיליון שקל". מה זה קשור? "עולם אחר" של איתן ראובן הוא עצמאי לגמרי, והתקציב שלו גבוה יותר ממיליון שקל. כלבת עלה יותר ממיליון שקל. גם המשגיחים, בסופו של דבר, עלה יותר ממיליון שקל. זה רק הגיוני. סרט שיוצא להפצה מסחרית גדולה, ויש לו הפצה אמיתית (קרי, מודעות, פוסטרים וכיו"ב), עולה יותר ממיליון שקל. נקודה. לסכומים אין שום קשר. מתנגדי הטיעון הזה מוזמנים לצפות ב"חיים בשיפוע חד", שמסביר היטב את גבולות התקציבים של אינדי אמריקאי – הסבר עקום ביותר אך בעל היגיון.
    בקיצור – אני מבולבל יותר עכשיו. מה אתם אומרים?

    • אסף קורמן הגיב:

      פבלו – תודה לך על הפרגון!!

      לתחושתי כל הדיון הזה אמנם מעניין, גם אם כבר קצת חופר, אבל לאנשים גם קצת נשמטת הקרקע מתחת לרגליים בלי שהם שמים לב. שוכחים שקולנוע הוא לא ספורט ואפילו, בעצם, לא אמנות. הוא ביזנס. לכן הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל. לכן האקדמיה פועלת כפי שהיא פועלת. שמעון שי כותב פה שהאקדמיה פספסה את הסרטים החדשים והמקוריים. בחיאת רבאק, תסתכל על אקדמיות ברחבי העולם. תסתכל על האוסקרים. נאום המלך זכה שם!! בשנה של קר עד העצם, אינספשן וברבור שחור!! האקדמיה לא אמורה לתת במה לפרינג׳ (כקונספט- לא כהגדרת תקציב) היא אמורה לתת תמונה אובייקטיבית ככל הניתן של הקוצנזוס הקולנועי השנתי.  ״מנתק המים״ המצוין לא אמור להיות קונצנזוס. זה הגיוני שהוא לא חלק מהחגיגה הזו. גם ״ההתחלפות״. זו ׳בעיה׳ גלובלית ומשותפת לכל האקדמיות באשר הן. די להזכר באור משנת 2004 שהגיע עם פרס אדיר מקאן, נצפה על ידי 70 אלף צופים בישראל (!!) ויצא מהאקדמיה עם פרס לדאנה איבגי בלבד. מדורת השבט זכה ברוב הקטגוריות. די להתבונן בחיותה וברל, המשוטט, מנתק המים, הנותנת והשוטר כדי להבין לאיזה מהסרטים הללו היתה השפעה גדולה יותר על הקולנוע הישראלי שנעשה אחריו. הבעיה שגם מזה אנחנו רחוקים בגלל אותה הגמוניה שקראתי לשבור בפוסט הקודם. אין ספק למשל, שאיתי מרום אחראי לאחת מחמש עבודות הצילום המרהיבות ביותר השנה (בשני הסרטים שצילם) וכאן אפשר להצביע על עוול חד משמעי. ובטוח יש עוד כמה כאלה. אבל פרט לכך, מסכים עם רוה לגבי הבחירות השנה. רובן, אלו שלא מרגישות אוטומטיות, הגיוניות, כולל הפתעות. ההבדל בין המצב בתיאטרון לבין הקולנוע, בהתייחס לדברי מרט, הוא שרוב סרטי הפרינג׳ בארץ לא נעשו בתקציב נמוך מבחירה ומעולם לא יועדו לאולמות קטנים ומעט קהל. אין יוצר שלא מנצנצת בו האמונה שאולי, עם קצת מזל, בעזרת הפסטיבל הנכון והפצה חכמה, גם לסרט שלו יגיע קהל. לא רק לסרט של שמי זרחין. בעצם גם רוב תיאטרון הפרינג׳ היה שמח לקבל תמיכה ממסדית וכלכלית ואולם גדול יותר. בעיני המפיקים צריכים להיות חכמים, כמו איתי תמיר למשל, ולהחליט אם כן או לא ומתי להגיש את סרטיהם למועמדות לאקדמיה. לתחושתי גם לא רחוק היום בו תהיה אלטרנטיבה ראויה, לחשיפה, הפצה והוקרה לכל אותם סרטים שלא מקבלים יחס ראוי מהאקדמיה בהיעדר יכולת לארגן עוד הקרנות או למצוא מספיק חברים בקרב המצביעים או בשל אופיים הנסיוני ואמנותי מדי. בסופו של דבר ההגדרות חסרות משמעות. סרט עם תקציב קטן וללא תמיכת קרנות יכול לשבור קופות, סרט של 4 מליון שקל יכול להיות נסיוני ומאתגר וקשה לצפייה. מה שבטוח זה שהאקדמיה לא צריכה להיות גוף שממנף או חושף את הסרטים. וזה ההבדל ביננו לבין האקדמיות האחרות ובדיוק מה שמשמר את האופי העסקני והאכזרי של האקדמיה הישראלית. 

      • שמעון שי הגיב:

        לא כתבתי שהאקדמיה פספסה את מנתק המים, כתבתי שלא צריך לצפות מהאקדמיה שתקלוט סרט כזה כמו שלא צריך לצפות מהאקדמיה שתקדם את הקולנוע הישראלי ולכן כדאי להפריד. אתה קצת סותר את עצמך, מצד אחד מנתק המים "הגיוני שהוא לא חלק מהחגיגה" ומצד שני הפספוס של איתי מרום הוא "עוול חד משמעי". אם כבר (למרות שאני לא מצפה לכך!!) אני שואל מה ההבל בין בימוי, תסריט וצילום כשבאים לקבל הכרה מחברי האקדמיה?

        אבל עזוב, אני ואתה באותו שיט ואנחנו מסכימים, "האקדמיה לא צריכה להיות גוף שממנף או חושף את הסרטים".

        הדיון הזה הפך להיות קצת מצחיק. הוא מדגיש את העובדה שאנחנו בפניקה, המקצוע שלנו הולך וקמל מול הפרצוף שלנו ואין לנו מה לעשות. אין כסף, אין אומנות כמו שאתה אומר, יש ביזנס והוא כושל! כולם תפרנים, במאים ומפיקים יחד בתחתית שרשרת המזון ואדרי אחד.
        אז בשביל להשאיר את הראש מחוץ למים אנחנו הולכים וממציאים מסגרות חדשות, מבזבזים כספים שאין לנו על סרטים שאף אחד לא רואה, מדברים ומפלפלים, הכל כי אנחנו לא מוכנים לקבל את העובדה הפשוטה שהסוף קרב. הכל למראית עין.
        גל גרינשפן, מפיק בחסד, כח עליון ממש, כבר לא ייקח סרטים בלי כסף וזה אומר הרבה. הוא לא יעשה את זה כי הוא מזהה את המגמה, אין כסף יותר, זהו. ההתחלפות מהבחינה הזאת זה כמעט טעות סטטיסטית שלא היתה לולא ביקור התזמורת וזאת קצת התקרנפות להיתלות בזה עכשיו.

        לכן אני תומך בהפרדה בין כסף לאי כסף. כסף מגביר את הסיכוי שהסרט יוכר על ידי חברי האקדמיה אם זה במספר הקרנות, יח"צ הפצה וכו' וזה הטיעון הכי חשוב. לכן אני בעד להיישיר מבט ולהכיר בכך שהאקדמיה לא תורמת לקולנוע הישראלי ולא מצעידה אותו קדימה. כמו שאריק איינשטין כתב "צא כבר שבלול ונראה מה.."

      • אסף –
        אני כן חושב שבמהות יש הבדל בתיאטרון בין ראש של פרינג' לראש של ממסד. נכון שיש הרבה פרינג' שהוא בראש של ממסד אבל בלי תקציב, אבל זאת כן עשייה אחרת והשאלה היא אם לא הגיע הזמן לפעול לכך שיהיה מקום גם לפרינג' בקולנוע. הרי יש כאן שינוי אמיתי שקרה בשנים האחרונות – פעם הקולנוע כמעט תמיד היה יקר. היום אפשר לעשות קולנוע בזול. נכון שצריך לבנות מערכת שמאפשר לסרטים האלה להחשף לקהל וגם לדרוש תמיכה מהמדינה לעשייה הזאת, כמו שהתיאטרון מקבל. אבל העובדה היא שנוצרה דרך חדשה לעשות סרטים, שמאפשרת לקולנוע לא להיות עסק, ומשחררת את היוצרים לעשייה אמנותית, אישית, אלטרנטיבית ובלתי תלויה. זאת בעיניי לא פחות ממהפכה, כי היא פותחת פתח לכך שהרבה יותר אנשים יוכלו לעשות סרטים, והקולנוע יהפוך להיות מגוון יותר, חופשי יותר ומשוחרר מכבלי "המקצועיות". זה החזון שקופולה הציג בזמנו על "הילדה השמנה מאוהיו" שתעשה את יצירת המופת הבאה, וזה בעצם מאפשר באמת להגשים את החזון של "מצלמה עט" של אסטרוק. אני תוהה אם אנחנו לא מתפתים לדבר במושגים של אתמול, כשעולם הקולנוע משתנה לגמרי.
        לכן בעיניי חשוב לדרוש הכרה בכך שמדובר במשהו נפרד, ואם האקדמיה מאפשרת לפרינג' דריסת רגל, חשוב להשתמש בדריסת הרגל הזאת לביסוס העשייה הפרינג'ית בקולנוע הישראלי. אגב, בקורס קולנוע ישראלי שאני מעביר במנשר, הקדשתי שיעור לסרטי פרינג' עצמאיים, ולא תאמין כמה הסרטים האלה עוררו לחיים את הכיתה. מישהו אמר "אבל הסרטים האלה הרבה יותר מעניינים מכל מה שראינו עד עכשיו". אז בואו נסיק מסקנות.

        איתן –
        זה לדעתי מה שטוב במושג הפרינג' לעומת "עצמאי" או "דל תקציב". הוא מדבר על אלטרנטיבה, על חספוס, על חדשנות, על הגדרת קהל, בלי להתחייב לגודל התקציב או מאיפה בדיוק מגיע הכסף. בתיאטרון המושג הזה מגדיר היטב את מה שמחוץ לממסד, גם אם הוא מקבל תקציב מסוים ממשרד התרבות, וזאת הסיבה העיקרית שהצענו להביא אותו לקולנוע ואני ממש שמח שהוא מתחיל לתפוס, אפילו באקדמיה.

        • Oz Guttman הגיב:

          (דמיינו קול צפצפני סיינפלדי)
          מכירים את זה שאם אומרים מילה מספיק פעמים היא מאבדת ממשמעותה?
          אז פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' פרינג' .

          עכשיו אפשר להמשיך ולדבר על קולנוע בלי הגידול השפיר הזה שהושתל מהתיאטרון. 🙂
          צפרא טבא.

  15. michael14111987 הגיב:

    דיון מרתק אבל שכחתם להתייחס לקו-פרודוקציות, דרך נהדרת למימון פיצ'רים
    ולא לחכות שקרן כזו או אחרת תזרוק עצם ליוצרים מתחילים.

  16. EG הגיב:

    כל כך הרבה התייחסות ל"אקדמיה", אבל בסופו של יום, כל חבר/ת אקדמיה יושב/ת עם עצמו ומחליט מה הוא העדיף.
    יתכן שיש לא מעט חברי אקדמיה שהצביעו לסרט מסויים, אבל אם הם לא מספיק, אז הסרט לא יזכה.

    אני אישית (גילוי נאות, חבר אקדמיה), לא אהבתי חלק גדול מהמועמדים הסופיים.
    אז מה? אני יחיד, הצבעתי, ולא מספיק היו בדעתי. זה הכל. לא "האקדמיה" אשמה.

    דבר שיכול היה להעלות את חלקם של "הסרטים האחרים" (שלא להתשמש במינוח פרינג'/דל תקציב/…) הוא האפשרות לדרג מ 1 עד 5 (או עד 3) את המועדפים בכל קטגוריה.
    ממילא ההצבעה היתה ממוחשבת…
    זה היה מאפשר להכניס, בנוסף למועמדים הבאמת יותר בולטים, גם מועמדים נוספים, אשר חלקם היה ודאי מגיע מהפרינג'.
    הדוגמה שעולה בראשי היא מועמדות ל"מעשיה אורבנית" למועמדות לליהוק.
    אוסף שחקנים משובחים, שנותנים מונולוגים תיאטרליים מדהימים.
    אבל כשצריך לבחור בין "הבלדה", העולם מצחיק", או אפילו הליהוק הלא פחות ממדהים של ההתחלפות (מלאכת ליהוק שכולה קולירין שבחר בני דמותו), ויש רק בחירה אחת, אז מעט מידי מצביעים ל"מעשיה אורבנית".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s