"חיים טובים יותר", סקירה

a_better_life3

הפוסטר של "חיים טובים יותר" (Une vie meilleure) נוטע בתודעה את הרושם כי מדובר בדרמה רומנטית צרפתית, כנראה בגבולות הסטנדרטיים. הסינופסיס כבר זורק אל מחוזות אחרים, מאלץ את המוח לקטלג את הסרט כשילוב אפשרי בין שני ז'אנרים מאוד פופולריים בקולנוע הצרפתי, ואולי גם בקולנוע בכלל, בשנים האחרונות – סרטים על אוכל ועולם המסעדנות, וסרטי הגירה. אולם, כך מתפספסת המהות האמיתית של הסרט, או לפחות כך הבנתי אותו אני – מדובר בכרוניקה מדוייקת ושוברת נפש עד כדי ייאוש, של ניסיון להקים חיים זוגיים במציאות הכלכלית של העולם המערבי כפי שהוא מוכר לנו היום. מי שיבוא לצפות בצילומים מעוררי תיאבון של מזון גורמה, ישזוף את עיניו דווקא בפורטרט של עוני. ומי שיגיע כדי לענות את נפשו מול אותו עוני צפוי ומוכר של מהגרים, יגלה שהמצב אצלו בחצר לא הרבה יותר טוב. אפילו אם החצר שלו נמצאת בפריז, החלומית לכאורה.

גיבורי הסרט מתחילים כזוג שמכיר זה עתה ויוצא לדייט. יאן (גיום קאנה) מחפש עבודה במטבח, ונתקל במלצרית בשם נדיה (ליילה בקטי). בבוקר למחרת הוא מקיץ בדירתה ומגלה הפתעה בדמות בנה הקטן, סלימן (סלימן קטאבי). לילדון אין איש בצרפת מלבד אימו, ומשפחה אי שם בלבנון, מולדתה של ליילה. יאן נראה מעט מבולבל מהתגליות, מה שלא מפריע לו להיות עמוק בתוך זוגיות הכוללת גם הורות במשרה חלקית כבר בסצנה הבאה. במקביל, הוא מוצא מסעדה למכירה ומחליט לשים סוף לימיו כשכיר על-ידי קניית המקום והגשמת חלומו לפתוח עסק עצמאי. רק עוד פוש קטן בעבודה האפורה והנוכחית, אולי איזו הלוואה פצפונת פה ושם והנה השניים רוכשים את הנכס. אבל ההתנהלות הלא מספיק מחושבת של הזוג, יחד עם מהמורות בחיי האהבה שלהם, מובילות את ליילה לחשוב על הגירה לקנדה, שם הציעו לה עבודה שתסדר אותם. הצרה היא, שבנה לא יכול לבוא איתה.

כל-כך הרבה סרטים נעשו על המשבר הכלכלי העולמי, זה של 2008 ואילך. רובם דוקומנטריים, המנסים להתחקות אחר הסיבות, לבאר את המושגים המסובכים ולהביא כמה שיותר סיפורים אישיים, כדי שנבין שמדובר בתופעה ושגם אנחנו באותו הבוץ. אחדים מהם עלילתיים, כמו "התמוטטות" שניסה לשחזר את הרגע הגורלי בו הבורסה, אה, טוב אני מודה שלא לגמרי הבנתי. ואולי כאן הבעיה. הניסיון לבאר, או להציג את התופעה כתופעה, נידון לכשלון. שום סרט של 90 דקות לא יסביר לצופה את משמעות המונחים האלה שהוא מכיר משמיעה, וככל שאותם סיפורים אישיים מצטברים זה על גבי זה כך גם גדלה תחושת הריחוק. הרי מי יכול לתפוס אסון כלכלי בסדר גודל שכזה?

לכן, נדמה שכמו במקרה של אסונות מסוג אחר, טבע למשל, האופן הנכון ביותר להנגשת הנושא הוא התמקדות בסיפור אחד. ואת זה "חיים טובים יותר" עושה נהדר, כיוון שהכל מגיע בדלת האחורית. כל המושגים הכלכליים האלה – החל ממשכנתא ועד הלוואות מקפצות, או משהו בסגנון – אינם מוסברים לנו כשם שגיבורי הסרט אינם מבינים אותם לעומקם. הם רק יודעים מה שכל אחד ברחוב יודע, ומסתבר שזה פשוט לא מספיק במציאות הנוכחית. וכולנו הרי מכירים את התחושה של להיות לכוד במירוץ העכברים, להתגבר על עולם שכולו פיתויים בשביל לחסוך עוד קצת ועוד טיפה כדי להגשים חלום, שגם הוא קפיטליסטי בעצם – עצמאות כלכלית.

כדי ליצור זרימה בסרט שבסיסו אינו סוחף, היה זקוק הבמאי, סדריק קאהן, למימד רגשי עשיר במיוחד. זאת בכדי לאפשר לצופיו לצלוח את השעתיים הדחוסות והכלל לא פשוטות של הסרט, אותו אף כתב במשותף עם קתרין פאילה (שמרבה לעבוד בצמדים). ומי שמסייע ליצירת קשר רגשי בין הצופים לסרט הוא צוות השחקנים, ובמיוחד גיום קאנה בתפקיד הראשי.

a_better_life

קאנה, שחקן וותיק למרות גילו הלא מבוגר וגם במאי מעת לעת (הוא עיבד לקולנוע את המותחן "אל תגלה"), נותן כאן הופעה משובחת ו-ורסטילית מאין כמוה. אנו ממשיכים לתהות על קנקנו כל הזמן, גם עמוק אל תוך הדקות והתהומות אליהם מאיים הסרט לצלול. רגע אחד מתחשק לחנוק אותו על הטמטום שלו, ושניה אחר-כך להושיט יד ולנסות לטפוח על שכמו כאות הערכה לאיזו הברקה או ליצר ההישרדות הגורף שלו. בסצנה אחת הוא מגלה מוסריות וערכים ברמה שגורמת להאמין שבכל זאת יש תקווה, ובאחרת מתגלה כי הכל היה העמדת פנים. או שאולי לא? המצב מורכב, וייתכן שגם אחרי סוף הסרט תמשיכו להיכשל מלהכריע בסוגיות כמו האם הוא אב חורג טוב לילד? האם הוא בן זוג אוהב? קאנה לבדו מעביר את צופי הסרט קשת שלמה של רגשות אנושיים, ועושה זאת דרך דמות שההזדהות עימה מתעצמת ומתפוגגת לסירוגין.

תהפוכות רבות, ייתכן שרבות מדי, עוברות על גיבורינו – ביחד ולחוד. אולי זו הסיבה שהרשתי לעצמי להתמקד במשבר הפיננסי שיוצר את הסיטואציה הכולאת בתוכה את הדמויות, ולא באותם נושאים שהוזכרו לעיל ואליהם כיוון התקציר. בהחלט מדובר גם בדרמה רומנטית, על כוחה של האהבה ומחירה, כמו גם על הקושי וההכרח שבהגירה, לדוגמה. אבל האימפקט המצטבר של הסרט הוא התשה טוטאלית, המושגת גם באמצעות העומס הסיפורי אבל בעיקר הודות לעריכה המעט מרגיזה של סימון ז'אקה, המרבה להשתמש בפייד אאוט שלגמרי קוטע את הרצף כדי לעבור מסצנה לסצנה, ובכך לסמן מעבר רב של זמן. “חיים טובים יותר" מציע חוויה מאוד לא קלה, כי היא מזכירה יותר מדי את החיים עצמם – שקר הכרחי שמספרת לנו כותרת הסרט, או שמא אלה החיים המערביים בכלל והקפיטליזם בפרט שמספרים אותו מדי יום?

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על "חיים טובים יותר", סקירה

  1. דראגסטור קאובוי הגיב:

    לא התחברתי לסרט. זו אכן הייתה חוויה גדושה מאד מבחינה רגשית והייתה כימיה מחשמלת בין השחקנים, אבל היה משהו מפוקשש בדרך שבה קאהן סיפר את הסיפור. פרטים, פרטים ועוד פרטים במהירות עצומה (דבר שגרם לסיקוונס סיום הסרט להיות לא הגיוני ו, כמובן, מהיר מדיי. אני מניח שהסיבה הייתה שצריך להשלים פערים ולסגור את הסיפור איכשהו, ויכול להיות שהמהירות הזאת הייתה המטרה, אבל אני לא זוקף את זה לזכותו של הסרט).
    שורה תחתונה סרט דיי סביר לטעמי, אבל מה שכן, אורון, אתה כותב נהדר! פעם ראשונה שמזדמן לי להגיב בבלוג הזה, עד עכשיו רק קראתי. האם אתם הולכים לסקר את סרטו השנון והמהנה במיוחד של פיליפ לה גה "מולייר על אופניים"?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s