הודעה חשובה בדבר מותו של הגילוי הנאות בביקורת הקולנוע בישראל

anton_ego

לפעמים צריך לומר דברים שכולם כבר יודעים, אבל בקול רם, כדי שיהיו רשמיים יותר. אז אני אולי לא רופא, אבל אני מתנדב להיות זה שמצטער לקבוע, ואף לבשר לכל מי שחשב אחרת, כי כל העניין הזה של "גילוי נאות" מת מזמן. לפחות בכל הקשור לכתיבה על קולנוע בישראל. בתחומים אחרים מעולם לא התיימרתי להבין. אני מדבר על אותו כלי עיתונאי שמשמש ככיסוי ישבן יעיל ביותר נגד כל אותם מצקצקים, שעוד לפני שקראו בכלל את הביקורת כבר יש להם דעה עליה ("הביקורת משוחדת, זה חברים של הבמאי"). ממש כמו שיש להם דעה על הסרט, כי הם קראו את התקציר או ראו את הטריילר/פוסטר/שם ("סתם סרט ישראלי של הברנז'ה"). בעבר נבע הגילוי הנאות ממקום של אתיקה וניקיון כפיים, היום זה בעיקר כדי להקדים את הטוקבקיסטים ולשבור להם את המקלדת לפני שהם מספיקים לתקתק ולטנף. מדוע אני עושה את ההבחנה הזו בין העבר להווה? כי אין יותר דבר כזה מבקר קולנוע נקי כפיים ובלתי תלוי. אין, או כמעט ואין. שוב, לפחות בארץ ומנסיוני בלבד.

אם מישהו כותב משהו על סרט, תהיו בטוחים שהוא חבר של הבמאי, שונא את הבמאי, או חבר של במאי אחר שירוויח משהו מביקורות שליליות על הבמאי האחר. ואם הוא לא, יש לו איזה אינטרס אחר, שתוך שלושה-ארבעה צעדים אני מבטיח לכם שאני יכול להגיע אליו, אם ארצה לקחת על עצמי את האתגר (ולא כי אני כזה גאון, אלא כי כל אחד עם אינטרנט וחמש דקות פנויות יכול לעשות את זה באותה רמת דיוק). כמעט ואין מישהו שכותב על קולנוע במדינת ישראל שאני לא יכול להוציא כ"לא כשיר" לכתוב על סרט ישראלי כלשהו. מבטיח. אבל יודעות ויודעים מה? אין לי שום סיבה לעשות זאת. לא כי אני כזה נדיב, אלא כי אני באמת מאמין (כלומר, נאיבי עד כדי טמטום ממש) שמבקר כותב מדם ליבו ולא משום שיקול אחר. שאם מבקר מתיידד עם במאי, זה כי הוא אהב את סרטיו, לא את העיניים היפות שלו.

האם באמת הפכנו לחברה צינית עד כדי כך שאיש לא מאמין יותר לאף אחד? שבכל פעם שמישהו מהלל מוצר צריכה, נגיד חטיף צהוב כלשהו שעשוי חמאת בוטנים, מתעורר בנו החשד שייתכן והתאגיד המייצר משלם לו כדי שיגיד את זה? ומה אם אני באמת אוהב את המוצר? אין מקום יותר לדעה שאינה תלויה בדבר בעולם הזה? הכל אינטרסים אישיים ורווחים וחשבונאות? בבקשה תגידו לי שזה לא ככה. שכל צרות העין נובעת מאיזה מקום של מרמור או עניינים שאינם בהכרח קשורים לנושא. כי אם אני לא יכול יותר לספר לאנשים כמה אהבתי חטיף או מנה במסעדה, אני גם לא יכול לעשות את אותו הדבר בכל הנוגע לסרט קולנוע מסויים, ואז פשוט אין יותר שום טעם למקצוע או לעבודה שלי. ולכן, אני מזכיר את הבסיס למערכת היחסים בין קורא למבקר, ואולי לכל מערכת יחסים מכל סוג שהוא – אמון הדדי.

אני מאמין בכל ליבי שכאשר מבקר קולנוע מביע את דעתו, בכתב או בעל-פה, לגבי סרט כזה או אחר, מדובר אך ורק בדעתו האמיתית. יש לנו מספיק דילמות אחרות להתמודד איתן. כך אני גם נוהג בעצמי וכך אני עושה לפני שאני קורא טקסט מסויים, מתוך ידיעה מי חתום עליו. ברגע שמחלחלות המחשבות על כך שאולי לא כך הדבר, אני מיד מפסיק לקרוא. את הטקסט הספציפי, או את המבקר בכלל. וזה עצוב לי נורא, אבל יש מבקרים שאני פשוט לא מסוגל לקרוא את כתביהם יותר מסיבה זו – משהו באמון שלי בהם נסדק או התערער. אז הפסקתי. לא ביליתי לילות ללא שינה בחיפוש אחר כל טקסט וטקסט שלהם באינטרנט כדי לכתוב תגובת נאצה, "לחשוף את האמת" ולהפוך ללוחם צדק מטעם עצמי, חמוש אך ורק במקלדת שלי וכוחה של החשיבות העצמית, הנובע מן המחשבה שאני ורק אני היחיד שיודע על הקשר הסודי (יש משהו סודי במדינה שלנו?) בין המבקר ומושא הביקורת. אז טוקבקיסט כזה אני יודע שאני לא, אבל אם הפכתי להיות מבקר כזה עבור מי מהקוראים, אפתח במניפולציה רגשית (עמוד תווך חשוב לא פחות במערכות יחסים, בעיניי) ואומר שזה שובר את ליבי ושאני מוכן לעשות בדק בית. ממש כאן ועכשיו.

ראשית, היו בטוחים ובטוחות שכל מי שמצא את עצמו במקצוע כפוי הטובה הזה של ביקורת קולנוע במשך מספיק שנים, הרי ימצא את עצמו גם באחד הברוכים שהזכרתי לעיל, ואין לי שום בעיה להמציא עוד כמה. הנה, דוגמה – למבקרי קולנוע יש הרבה עבודות צדדיות, כי מעטים מתפרנסים רק מכתיבת ביקורות. אז נגיד שהייתם לקטור באיזו קרן, בוועדה שאישרה תסריט לסרט מסויים. אחרי שנתיים-שלוש, מצאתם את עצמכם בהקרנה של הסרט הגמור. האם בבואכם לכתוב ביקורת, לא תחמיאו לתסריט? ודאי שכן. האם זה פוסל אתכם מלכתוב על הסרט? ואם במאי כלשהו, שמעריך את דעתכם ככותבים, מזמין אתכם לצפות ברף קאט של סרטו – האם הדבר פוסל אתכם מלהביע דעה ברבים על המוצר המוגמר בבוא העת? האם יש מישהו שכותב על קולנוע במדינה הזאת, אשר מעל גיל מסויים שלא היה צריך להתמודד עם הסיטואציה של לבקר סטודנטים/מרצים/מורים/חברים לספסל הלימודים שלו לשעבר לא רק בכיתה אלא מעל דפי העיתון/אתר/בלוג שבו הוא כותב? או לחילופין שפט באיזה פסטיבל קולנוע בו התמודד סרט של איזה אחד, ואז שנה לאחר מכן מצא עצמו בעמדה הפוכה שבה אותו אחד יכול להחזיר לו טובה עם סרט שלו? אילולא הייתי חושש מתביעות דיבה, הייתי גם נוקב בשמות. אך נדמה לי שאין צורך – מדובר בכולם, אחד אחד, ואם תמצאו לי יוצא מן הכלל הרי שהוא בעצם יוכיח את הכלל.

אני לא מדבר שחיתות, אלא על מצב טבעי, בין אם בסדר או לא בסדר בעיניי – בישראל אין שום דרך אחרת. זו מדינה קטנה, עם תעשיה פצפונת. כולם מכירים את כולם, אישית. הדבר היחיד שהקורא יכול לעשות הוא להניח שהמבקר נפגש עם הבמאי באופן אישי לפחות פעם בחייו, בין אם כי ראיין אותו ובין אם משום שהתיידד עימו, אפילו מכורח הדוחק בלבד (הרי כולם פוגשים את כולם כל הזמן בשלל אירועים פנימיים, ולא לומר שלום זה מאוד לא מנומס). בנוסף, על הקורא לסמוך על המבקרים האלה שידעו מתי להוציא את עצמם ממצבים לא נעימים אתית, לזוז הצידה ולהגיד – יש איזו בעיה שאכתוב על הסרט הזה, הרי אני מעורב בו ישירות. ולכן אני שב ומבקש שתסמכו עליי שאדע מתי להגיד "היוצרים האלה בהחלט בחבר'ה שלי, אבל אין לי שום מעורבות בסרט ולכן אין שום בעיה שאכתוב עליו". אמשיך עם הכיוון הרפואי שפתחתי עימו את הפוסט ואקדים תרופה למכה בכך שאציע כמקרה מבחן את "מי מפחד מהזאב הרע", שנדמה לי שכבר הוזכר כאן בבלוג פעם או פעמיים בעבר (רואים ורואות? אני לא נגד ציניות וחבר במסדר האהבה והתמימות, באמת שלא. זה פשוט מתאים בכל זמן ובכל מצב).

אז יצא שהתברכתי בכך שאהרון קשלס ונבות פפושדו, שני אנשים סופר-מוכשרים ששיחקו אותה בחו"ל ועדיין נשארו צנועים ומגניבים, בכלל מסתכלים לכיוון של אחד כמוני במקום לתפוס עליי תחת כמו שכל בנאדם נורמלי היה עושה. אני מודה, זה כיף ומחמיא. אבל להגיד שהם החברים הכי טובים שלי ובכל בוקר אנחנו משחקים גולף יחד? הלוואי, אבל זה לא המצב. אפילו בירה לא ישבתי לשתות איתם מעולם. יותר מזה – בכל השנתיים האחרונות ניסיתי "לנצל" את העובדה שאנחנו כן מיודדים, כדי לדלות מידע על סרטם החדש והמצופה. לא רק בשביל הקוראים שלי, אלא גם בשבילי. הייתי סקרן! כחובב קולנוע, לא כאחד שכותב על קולנוע. אבל כלום אי אפשר היה להוציא מהם. ולא כי אני עיתונאי. אל "מי מפחד" הגעתי כמו כל צופה, לא כמו חבר שקרא את התסריט, היה על הסט וראה את הראף-קאט. ממש ממש לא, ולכן הייתי בסכנה גדולה אף יותר – מה יקרה אם לא אוהב את הסרט? האם הם עדיין ירצו לדבר איתי במסדרונות הסינמטק על סרטים אסיאתיים?

למזלי, ולרווחת הכלל, השניים החליטו לפתור את העניין בצורה הטובה ביותר – הם פשוט עשו סרט מעולה. אז מי שרוצה ממני גילוי נאות לפיו אני לא אובייקטיבי או לא כשיר לכתוב על הסרט הזה, יכול, אם תסלחו לי, לטקבק. לא רק שאני לא מרגיש צורך להתנצל על כך שאני מכיר את היוצרים, אני גם ממש לא חושב שאני הראשון שצריך להסיר את ידיו מלכתוב על סרט שיש חשד לגבי המעורבות שלי בו. אנסח זאת אחרת – ביום שבו כל שאר המבקרים הנכבדים והוותיקים ממנו יעשו זאת, אצטרף בשמחה. ברגע שהסטנדרט יהיה לא לבקר סרטים שפעם החלפתי מייל או אפילו אוויר עם היוצר שלהם, לא תשמעו ממני מילה. אבל זה אפילו לא קרוב ללהיות המצב ואין שום סיכוי שאני מפסיק לפעול במדינה שבה הרוב המכריע של ביקורות הקולנוע, המשפיעות הן על הקהל והן על דפי ההיסטוריה בין אם תרצו ובין אם לא, נכתבות על ידי אנשים הרבה פחות "כשרים" ממני.

נכון לכרגע, אני יכול רק לסיים בהבטחה שלא לכתוב יותר גילוי נאות אלא אם אני מעורב בסרט באמת, ממש כפי ששאר עמיתיי המכובדים לא נוהגים לעשות בטקסטים שלהם. ולבקש פעם נוספת שתסמכו עליי מספיק כדי שאעשה בעצמי את ההבחנה מתי אני נפוטיסט חסר תקנה ומתי לגיטימי שאכתוב על סרט מסויים. רוצים סקירה בלתי תלויה, אך מושפעת לחלוטין מרוב האהבה שיש לי בכל הגוף כלפי "מי מפחד"? אני מבטיח אחת ביום חמישי בבוקר. רוצים לקרוא אותי רק על סרטים שאני לא מכיר את היוצרים שלהם? בחירה שאכבד, ואמליץ שפשוט אל תקראו שום דבר שאני כותב על קולנוע ישראלי, ליתר ביטחון וכמנהג בית שמאי. לא רוצות ולא רוצים? אל תקראו אותי. אני אבין, אבל באמת שזה יהיה לי עצוב. רוצים ורוצות לדבר על זה? לשם כך יש לנו איזור תגובות. רוצים ורוצות להתלונן שאני בכל זאת משוחד ומקבל כסף מההפקה ומי יודע אלו עוד המצאות? לא הפעם, מצטער מראש.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על הודעה חשובה בדבר מותו של הגילוי הנאות בביקורת הקולנוע בישראל

  1. רון הגיב:

    איפה הם משחקים גולף? בשמורת השועלים?

  2. רז פורת הגיב:

    אורון היקר,
    אפתח בכך שאכתוב כמה מילים שאין לך שום תועלת בהם או אפילו מעט רצון לקרוא אך אכתוב אותם בכל זאת. אתה וחבריך לבלוג המבקרים הטובים ביותר בארץ . מה זה טובים? כאלה שכותבים ביקורת על הסרט ולא על היוצר. שמרכינים ראשם בפני עשייה קולנועית מהדהדת גם אם התוצאה פושרת. שאתם מנסים, לפעמים בקשיים בלתי נתפסים לחבק יוצרים צעירים, סרטי ביכורים ולחגוג קולנוע בכל רגע נתון. מפתיע עד כמה שזה נשמע , כמעט ואין מבקרים כאלה. בנוסף, וזה כבר עניין פרטי שלכם, אתם מתייחסים לבלוג כאל מקדש. קשובים לתגובות, מנדים מלכלכים מטונפים ומקדישים תשומת לב לכל קורא. יותר מכך, אתם מארחים כמה מהכותבים המובילים פה, כמו פבלו שיבדל לחיים ארוכים. וכן, לפעמים אתם לוקים בחיבת יתר. אין תלונות. זה בלוג, וככזה הוא חסין ביקורת. מי שלא מוצא חן בעיניו שילך לטקבק. אתה אמרת. אבל נראה שבעניין הזאב הרע, חתולים על סירת פדלים, ג'ו ובל, ואולי עוד אחד או שניים יצאתם לרגע מהאלמנט שלכם, שוב אין בכך קמצוץ טעם נפגם. אבל נראה שבלוג שבו המבקרים מארגנים הקרנות לסרט ישראלי, עורכים ראיונות עם היוצרים, מעניקים פרסים וירטואלים לאמנים וכל זאת עוד לפני שהסרט יצא עלול לעורר…בוא נגיד, רחש. יכול להיות שהיה פשוט יותר לכתוב סקירה סופר – מגה מחבקת ואוהבת ומשתטחת לרגלי היוצרים. כנראה שזה היה שולח יותר אנשים לסרט…כמו הסיפור על הבחורה שלא רוצה לצאת עם הבחור שלא מפסיק לחזר אחריה. היא תמיד הולכת עם הבחור הרע.
    בעצם, כל העניין מטופש לחלוטין, הרי את אותם הסרטים שאתם מעלים על נס אצלכם בבלוג הם בדיוק הסרטים שהציתו את דמיונכם כשהייתם קטנים. הז'אנרים שמעולם לא עשו פה, התחושה העצמאית מעוררת החשיבות. הקולנוע שגרם לכם להיות מבקרי קולנוע שאוהבים קולנוע. הרי איך מישהו יכול לבוא ולומר ברצינות שאתם משוחדים, ברור שאתם משוחדים! אתם מתים על קולנוע כזה! אתם חיים אותו גאד דמט!
    הנקודה היא שברגע שמבקר הקולנוע סוטה מכתיבה קולנועית נקיית כפיים הוא פחות מבקר ויותר ממליץ. אז לפעמים אתם ממליצים, וזה חביבי מקסים במיוחד בעיני. את הפריים שהצבת בראש הפוסט לא הצבת לחינם. הרי מדובר במבקר המרושע ביותר בעולם שבסוף הסרט הופך לממליץ רך לבב. אתם כבר שם, ואני אוהב אתכם בגלל זה.

    • כרגיל, אני מתקשה לעקוב אחר דבריך, אבל תודה רבה! אני חושב…
      ואני שמח שניסחת טוב ממני את אחת הנקודות שלי – אנחנו לא מתיימרים להיות בלוג ביקורות קולנוע, אנחנו אפילו לא קוראים להן ככה. רוב הטקסטים שלנו הם אוהדים עד אוהדים לאללה, ובדיוק ככאלה, כממליצים, הייתי מצפה שדווקא אותנו ישפטו פחות לחומרה. אבל כשאני מצפה אני בדרך כלל מתאכזב. ואקח לתשומת ליבי את ההערה על כיצד יהיה יעיל יותר בעתיד לחבק סרט.

  3. דב קרן הגיב:

    מה זאת אומרת מארגנים הקרנות טרום בכורה לסרט ישראלי שעליו הם כותבים ביקורת? האם הם מקבלים שכר מהמפיצים? או שאולי הם עצמם המפיצים של הסרט? וכל זה קורה לא בשלב הפצה רגיל, כלומר סרט מגיע למסכים, בלה בלה בלה.. זה קורה בשלב הרגיש של הצבעת חברי האקדמיה לבחירת הסרט שיזכה בפרס אופיר, זה שלב שבו כותבי בלוג, שמעורבים בהפצת סרט בארץ, צריכים למשוך ידיהם מכתיבה על הסרט כמו מאש, זה כבר לא גילוי נאות-זו הונאה מהסוג הנמוך!

    • בדיוק כשחשבתי שאני לא יכול להיות ברור יותר…
      הנה העובדות, שהן לא מה שאתה כתבת:
      קודם כל, אנחנו לא המפיצים ולא קיבלנו שכר מהמפיצים, או מכל אחד אחר, על ההקרנה שלנו ושל "הזאב". אנחנו אלה שפנינו אל היחצ, לא הם אלינו. והם אלה הואילו בטובם להעניק לנו הקרנה שאני לא רוצה לדעת בכלל כמה עלתה להם, בלי לקבל שקל חזרה – כי הרי לא גבינו כסף על כרטיסים. אני עצמי השקעתי מכיסי הפרטי כדי שיהיה כיף ונהדר, ולא שילמו לאף אחד מאיתנו על זה בשום מטבע שהוא מלבד הכרת תודה מהקהל, שבשבילו היה האירוע. מה שמוביל אותי אל הדבר הבא.

      ההקרנה הזו הייתה הקרנת טרום בכורה של סרט שיוצא לאקרנים באופן מסחרי. בשבוע הבא. מטבע הדברים, טרום בכורה מתקיימת לפני היציאה הרשמית, ויעידו על כך 850 ההקרנות הנוספות שנערכו לסרט באותו שבוע ומיד אחרינו. חברי האקדמיה היו יכולים לראות את הסרט בהמון הקרנות אחרות המיועדות להם. ההקרנה שלנו הייתה לקהל הרחב, לקוראי הבלוג, או איך שלא תרצה לקרוא לזה. גם אם הסרט היה יוצא חודשיים אחרי האופירים, עדיין היינו שמחים לעשות את ההקרנה. ואפרופו האופירים.

      את הרצון והתמיכה שלנו בסרט הזה בכל הקשור לאופירים הבענו כבר, בלי להסתתר ובלי להתבייש, בפוסטים שלנו בשבוע שעבר. אם יש סרט שאנחנו אוהבים, ואנחנו אפילו חושבים שהוא חשוב, נשמח להציג זאת לחברי האקדמיה, בשיא הצניעות ובידיעה שיש להם שכל ודעה משלהם. האם אנחנו מנסים להשפיע על דעתם? ברור. האם יש בעיה שבלוג פרטי יכתוב "כדאי לכם להצביע לסרט שאהבתי"? ברור שלא.

      ואני אתעלם מהמילה "הונאה" כי זו כבר הוצאת דיבה.

  4. דב קרן הגיב:

    אני בטוח שההפסד לא כל כך גדול במקרה הזה, אבל בזה הרגע התנתקתי מהמנוי על הבלוג שלכם. תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים, רק שלא יזמזם לי ליד האוזן, או העין

    • ההפסד שלנו גדול, ההפסד שלך הוא לפי ראות עיניך. כאמור, בעיניי זה לגיטימי – ולכן היה לי חשוב לכתוב פוסט שלם שמבהיר זאת – כל עוד אתה עושה את זה מהסיבות הנכונות.

    • דב (אם אתה עוד קורא) אנחנו באים לכל סרט בתקווה להתלהב. השנה זה קרה לנו עם "מי מפחד מהזאב הרע" יותר מלסרטים אחרים, כולל לסרט שאתה מעורב בו, שאני מאחל לו הצלחה בפרסי אופיר ובהמשך הדרך, הבנתי שהוא נגע ללב של הרבה אנשים וזה מה שחשוב.

      • גיא הגיב:

        איי יאי יאי… וכאן בעדינות האופיינית לעופר, יצא המרצע מן השק.
        עדיין לא מבין מה גרם לכם לכתוב את הפוסט הזה, אבל דב קרן – בתור המפיק של סרט ישראלי אחר (מפריח היונים – http://www.edb.co.il/name/n0004921/ ) שרץ לאופירים, ברור לי למה בחרת להתלונן כבר, ולדעתי אם כבר הגילוי הנאות היה צריך להיות שלך. עושים עבור ״מי מפחד מהזאב הרע״ את מה שלא עושים עבור ״מפריח היונים״? מבאס, אבל זכותם. לא נראה לי שזה היה מפריע לך אם היו עושים את זה עבור הסרט שאתה המפיק שלו (ולא טרחת לציין את זה).

        אסיים ואגיד שלמרות שלא ראיתי את הזאב, לפי הקולות שאני שומע כאן זה סרט די קשה ולא סטנדרטי, ולדעתי הוא לא יקבל את החיבוק הממסדי של אנשי האקדמיה. גם כלבת סיים עם אופיר על האיפור ותו לא. וזה רק מחזק את ההרגשה האישית שלי – שההקרנות הפרטיות האלה, לטובתם ולרווחתם של גולשי סריטה ועין הדג (שגם ערכו הקרנה דומה) לא משנים את המשחק ולא ״מרמים״ בו.

        תמשיכו להיות מעולים כמו שאתם!!!

        • גיא הגיב:

          תרשמו לי על החשבון שטעיתי והוא כן מועמד להרבה פרסים. כשנגיע לזכיות נראה. ואני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי כאן.

  5. תומר הגיב:

    אני לא מצליח להבין איפה הבעיה.. אתם אנשים פרטיים וככאלה מותר לכם לקדם מה שבא לכם לקדם.

    לפי הגישה שנשמעת פה אסור לבקר או לקדם סרטים ישראליים לפני האופיר כדי לא לפגוע חלילה בשיקול דעתם העדין של חברי האקדמיה(??) איזה מין דבר זה?

    אגב אני ראיתי את הסרט והוא סרט מאוד מיוחד. אהבתי אותו מאוד למרות כמה חסרונות בולטים.

  6. rinveges הגיב:

    http://www.consumers.org.il/category/proper-disclosure

    You keep using that word. I do not think it means what you think it means.

    אין צורך לקבור את הביטוי, פשוט תשתמשו בו במקום. כאן זה לא המקום שלו, לפחות עד שתתחילו לקבל אחוזים מסרטים שאהבתם.

    • בעיקרון זה מונח מתחום המשפטים, אם אני לא טועה, שכמו הרבה דברים – הושאל לעיתונות והפך למזוהה עימה. ומשם זלג גם למקומות אחרים. אז לצערי, ייתכן והפעם אני יודע על מה אני מדבר 🙂

  7. hamlet הגיב:

    קראתי בעיון
    לא הבנתי
    אבל
    " הזאב…" סרט מעולה
    וזה מה שחשוב

  8. ניקו הגיב:

    הטקסט שלך מפוזר לא ברור ומתנצל, ולדעתי הוא למעשה משרת את הפעולה ההפוכה מזו שהיית רוצה שהוא יעשה. סוג של פרשנות למה שאתה אומר "כל עוד כולם לא כותבים אני לא אכתוב" ממצבת אותך כעיתונאי חצר בדיוק כמו האחרים (ועוד אחד שמכריז על זה). הסרט של הזאב הוא סרט שאפשר להתווכח על איכויותיו, יש בו מגרעות. שכשקוראים ביקורות אחרות שלך ושל חבריו לבלוג לסרטים אחרים ודומים ניתן למצוא התייחסות עניינית למגרעות הדומות באופיין למגרעותיו של הסרט הזה. אבל סגנון הטקסטים שכתבת פה שכוללים את המילים "מושפעת לחלוטין מרוב אהבה שיש לי בגוף לסרט הזה" או שיוצרי הסרט הנכבדים "בכלל מסתכלים על אחד כמוני (?)" או שיתוף פעולה גלוי עם יחצנות הסרט בהקרנות, רומזים שיש משהו שהוא הרבה מעבר להסתכלות וביקורת אובייקטיבית. ככותב בבלוג פרטי אינך חייב לתת דין וחשבון לאיש זכותך לקדם סרט כזה או אחר שאתה חפץ ביקרו מכל סיבה שתמצא לנכון. אך על פי הטקסט הזה את מציג עצמך כמבקר מדופלם ואחראי וכאחד כזה אתה כן צריך לתת דין וחשבון על כל דבר שעלול להתפרש כניגוד עניינים וחוסר אובייקטיביות. אם הנך מדופלם עליך לקחת את תפקידך ברצינות תהומית ולהיות קר כקרח כמו פקח טיסה או מנתח כירורגי. אחרת גם אותך אנשים יפסיקו לקרוא מאותן הסיבות שציינת פה אתה, כי אם כולם חוטאים אין זו סיבה לחטא גם. בהצלחה, ולעולם אל תמעיט בערכך.

    • אני לא עיתונאי, לא חצר ולא בית. אני גם לא מבקר מדופלם, לא מתיימר להיות, ואני מאוד מקווה שבחיי לא כתבתי טקסט אחד אובייקטיבי. אחרת אני באמת אהיה חייב דין וחשבון – לעצמי. לא בבלוג הזה, ואולי גם בכלל לא. ובכל זאת, פעם בשנה אני חוטף אש על הרעפת אהבה שלי על סרט מסויים, והשנה זה היה כבר ממש ארמגדון, ועוד לפני שכתבתי עליו סקירה. הפוסט הזה היה אמור להיות תגובתי, אני לא מבין איפה טעיתי ואיך הובנתי כל-כך לא נכון.

  9. ShirAshir הגיב:

    המצב דומה בתחום הספרות. הביצה קטנה וכולם מכירים את כולם.

  10. אני חושב שבמקרה הזה, כשמדברים על "מי מפחד מהזאב הרע"
    במקום 'גילוי נאות' – 'גילוי נבות (ואהרון)'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s