דאבל פיצ'ר: "יומיים ולילה", "רחוב ג'אמפ 22"

double fature"דאבל פיצ'ר" היא פינה קבועה בימי רביעי בבלוג. הרעיון הוא פשוט: בכל שבוע (בלי נדר) נביט על הסרטים החדשים שיצאו לבתי הקולנוע אותם הספקתי לראות, ולכל אחד מהם – בנפרד – אחשוב על צפייה משלימה שעלולה לעניין בהקשרו. מה זה אומר "צפייה משלימה"? ובכן, זה אומר בערך הכל. כל אסוציאציה אישית, חברתית, היסטורית או טריוויאלית שיכולה להוסיף קצת לחווית הצפייה שלנו ושלכם, היא לגיטימית.
המטרה הראשונית היא לקבל המלצות שהן לווא דווקא ישירות לסרט, אך מטרת העל היא אפילו יותר אלמנטרית: לראות יותר סרטים.
לכל הדאבל פיצ'רים עד נקודה זו: לחצו כאן.

שני סרטים ראיתי מתוך יבול החדשים של שבוע שעבר, וכפי שאני תמיד אוהב שקורה – אלו שני הסרטים הכי שונים שאפשר לחשוב עליהם. "יומיים ולילה" הוא דרמת אירופאית קטנטנה של צמד במאים ותיק ועמוס פרסים ויוקרה, עליה הספקתי לכתוב לבלוג. "רחוב ג'אמפ 22" הוא סרט המשך הוליוודי מהוקצע ומטורף של צמד במאים טרי שמכניס מליונים. עליו תרמתי את חלקי ל"עכבר העיר".
כלומר, יש משהו לכל אחד. אספר כבר מעכשיו שנהנתי משניהם (אבל מהשני יותר).

באופן טבעי, גם הדאבל פיצ'רים ימשיכו את הקו הזה. האחת תהיה צפייה כפולה, בלגית ויחסית מלנכולית; והשנייה צפייה כפולה צבעונית בווליום גבוה.

הסרט המרכזי: "יומיים ולילה" (Two Days, One Night / Deus Jours, Une Nuit)
הסרט שהוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון (אך יצא ללא פרסים) ופתח את פסטיבל סרטי הסטודנטים התל אביבי, הוא סרטם האחרון של האחים דארדן, זוג קולנוענים שכבר כמעט לא צריך להציג, שסרטיהם כבר הפכו לבון-טון של הקולנוע האירופאי. לא תמיד בצדק אם אתם שואלים אותי.
"יומיים ולילה" מתאר את מסעה הסיזיפי של סנדרה (מריון קוטיאר בתפקיד מעולה שגדול מדי על הסרט) בין כל חבריה למפעל, בו היא מנסה לשכנע אותם שיהפכו את ההחלטה לפטר אותה.
אני אזרוק אתכם הישר לפסקת הסיום של הסקירה שלי, כי בטח כבר הבנתם את הקטע: סרט אקונומי וקטן עם לב גדול. אני מצאתי אותו מקסים ונעים, אבל לא מעורר מחשבה או מטלטל, או כשירו של האדם הפשוט במאבקו, כפי שאני חושב שיעדו לו להיות.

הדאבל פיצ'ר: "הבלתי חוקיים" (Illegal)
את הסרט הזה פגשתי במקרה בפסטיבל ירושלים 2010, כמה חודשים לפני שנשלח כנציג בלגיה לטקס האוסקר של אותה השנה. הוא לא נכנס לרשימה, למרבה הצער. אני מצאתי אותו חזק ועוצמתי במיוחד.
הרבה מן המשותף יש בין "יומיים ולילה" ו"הבלתי חוקיים". קודם כל ארץ מוצאם, אבל גם ההתמקדות בגיבורה יומיומית שנאלצת להתמודד עם כוחות גדולים ממנה ולנסות לשמור על צלם אנוש תוך כדי. מה שכן, "הבלתי חוקיים" חזק הרבה יותר מסרטם של האחים דארדן בעיקר כי הוא מציג מציאות קשה הרבה יותר – זהו סיפורה של מהגרת הנתפסת על ידי הרשויות ומנסה להגיע חזרה אל בנה היחיד שנותר ללא השגחה.
לא בדיוק הדאבל פיצ'ר שעושים לפני מסיבה, נכון, אבל כדאי לכם מאוד לראות את הסרט הזה בעיקר בגלל הופעת המחץ של אן קואסנס (Coesens. אין לי מושג אם ככה מתעתקים את זה), שלמרבה הצער לא נתקלתי בה לפני או מאז. את הסרט ביים אוליבייה מאטה-דפאסה.

df-djun&i

הסרט המרכזי: "רחוב ג'אמפ 22" (Twenty Two Jump Street)
הרבה הקדמות הסרט הזה לא צריך. אחרי שהפילו אותנו לרצפה בשנת 2012, חוזר כל הצוות המלא של "רחוב ג'אמפ 21" (מינוס ברי לארסון) להרפתקאה חדשה ומגה רפלקסיבית. אולי קצת יותר מדי רפלקסיבית.
הפעם יוצאים השוטר החנון והשמנמן (ג'ונה היל) והשוטר השרירן והבלוק (צ'נינג טייטום בתפקיד חייו נכון לרגע זה) כדי לעצור סוחר סמים שעובד בקולג'. כן, זה כמו הראשון רק בקולג'. והרבה יותר מטורף, והרבה יותר חסר הגיון. כמו שאנחנו אוהבים. הסרט הזה לוקח את סרטי הקולג' אל האקסטרים, ועל אף כמה בדיחות ממוחזרות, הוא בקלות הסרט הכי מצחיק של הקיץ, או לפחות בתיקו עם "שכנים" (וזה רק כי טכנית "חדשות בהפרעה" איננו סרט קיץ. הוא בקושי סרט של 2014).
פיל לורד וכריסטופר מילר, שאחראים על "גשם של פלאלפל", "סרט לגו" וכמובן "רחוב ג'אמפ 21" משחררים את כל מה שיש להם ומוציאים את המיטב מכולם, כולל כמה פרצופים חדשים כמו התגלית המרעישה ג'יליאן בל בתפקיד מרסדס, שהיא קצת כמו התשובה האמריקנית לרבל ווילסון.

הדאבל פיצ'ר: "בית ספר למפלצות" (Monsters University)
אם כבר כיף אז עד הסוף, ואין דרך כיפית יותר להמשיך את מומנטום הקולג' עם סרט האנימציה הכי לא מוערך של 2013 (איפה המועמדות שלו לאוסקר איפה?!), הפריקוול ל"מפלצות בע"מ" שהחזיר את סאלי ומייק לרגע בו נפגשו באוניברסיטת המפלצות. זה נגמר במקום ה-7 בסרטי השנה של אורון.
לא רק ההומור די זהה – ולעיתים נדמה כאילו "רחוב ג'אמפ 22" הוא בעצם סרט אנימציה שהתחפש – אלא גם סאלי (ג'ון גודמן) הוא סוג של ג'נקו (טייטום), ומייק (בילי קריסטל) הוא אחד לאחד שמידט (היל), ככה שזה לגמרי כמו גרסת החבובוטף של "רחוב ג'אמפ". אני לא יכול לחשוב על שני סרטים שיהיה יותר כיף לראות ביחד.
מעבר לקריסטל וגודמן הנפלאים, הסרט מתהדר בקולותיהם של הלן מירן, צ'רלי דיי ("פסיפיק רים") בתפקיד ארט גונב הסצנות, סטיב בושמי, אוברי פלאזה ("מחלקת גנים ונוף", "על אחריותכם בלבד"), אלפרד מולינה ("ספיידרמן 2") וניית'ן פיליון ("פיירפליי").

df-22js-mu

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s