סרטים חדשים: ״שומרי הגלקסיה״, ״קסם לאור ירח״, ״המהגרת״, ״לילה מסוכן״

Magic-Moonlight

יום אחרון של חודש יולי המקולל הזה, ואיזו דרך נהדרת לסיים אותו. כלומר, חוץ מהמלחמה שעדיין משתוללת, החום הבלתי נסבל שימשיך ללוות אותנו, ועוד כמה צרות אישיות שעדיף שלא להזכיר. אבל חוץ מזה, אפשר לסמוך השבוע על בתי הקולנוע שיתנו בראש עם ארבעה סרטים חדשים שכל אחד מהם מעורר תיאבון מקודמו. מי מהם גם יעמוד בציפיות? נצטרך לחכות לשלב הסקירות, שיגיע החל ממחר, והפעם אנחנו לא מתכוונים לדלג על אף סרט מהיבול השבועי. ככה זה כשהכל מסקרן.

״שומרי הגלקסיה״ (Guardians of the Galaxy) הוא הסרט השני של אולפני מארוול הקיץ, אחרי ״קפטן אמריקה: חייל החורף״, כלומר השני שקשור למותג העל של ״הנוקמים״. סרטו של ג׳יימס גאן (״Super״, ״Slither״), שגם כתב במשותף עם ניקול פרלמן, מכין את הקרקע לשלב השני בעלילות הסופר-גיבורים ששומרים על כדור הארץ, תוך שהוא מגבש חבורה חדשה של מגינים בין-גלקטיים המכונים ״שומרי הגלקסיה״. פיטר קוויל (כריס פראט), בן כדור הארץ שנחטף על ידי חוצנים בילדותו והפך לפורע חוק הנודד בין פלנטות מאז, מניח את ידיו על חפץ מסתורי והופך למבוקש מספר אחת ביקום. כך הוא מתוודע אל חייזרים משונים למדי, כמו גאמורה הקטלנית (זואי סלדנה), דרקס הבריון (דייב באטיסטה), רוקט הדביבון (ברדלי קופר) וגרוט העץ (וין דיזל). כן, יש עץ ודביבון כדמויות משנה, ואפילו לא הזכרתי את לי פייס בתור הנבל רונאן, או את דג׳ימון הונסו, ג׳ון סי ריילי, גלן קלוז, מייקל רוקר ועוד שלל פרצופים מוכרים אך מאופרים. אור יכתוב על הסרט כאן אצלנו, הביקורת שלי בקצרה: ״אני גרוט״. וביתר אריכות/אריכות יתר בעכבר העיר.

״קסם לאור ירח״ (Magic in the Moonlight) הוא הסרט החדש של וודי אלן לשנת 2014. נדמה שיש במשפט האחרון מספיק כדי להחליט האם ומתי לצפות בו, אבל למעשה אין בסרט הזה קסם, אור ירח, חידוש, או אפילו את וודי אלן. קולין פירת׳ מגלם קוסם בריטי קפוץ ישבן המטייל עם המופע שלו באירופה של שלהי שנות ה-20, ושתחביבו הוא חשיפת כאלה המתחזים לבעלי יכולות על-טבעיות. עמית ותיק (סיימון מקברני) מספר לו על מדיום צעירה (אמה סטון) המתעלקת על משפחת עשירים בדרום צרפת, וכך מתחילה עלילת קומדיית המסתורין הרומנטית והקלילה הזו. עליי עברו שעה וחצי לא קלות, כפי שניתן להתרשם מהביקורת, כך שאני בטוח שעופר יהיה רהוט והוגן ממני.

״המהגרת״ (The Immigrant) מגיע אלינו כשבועיים לאחר הצגתו בפסטיבל הקולנוע של ירושלים, וכשנה לאחר שעשה זאת בקאן. מדובר בסרטו של ג׳יימס גריי (״הלילה הוא שלנו״), עם מריון קוטיאר, חואקין פיניקס וג׳רמי רנר המפארים את הקאסט, בתפקידים של מהגרת ההופכת לזונה, הסרסור שלה, וקרוב משפחה שרמנטי של רועה הזונות. נחשו מי מגלם מה. העלילה, אגב, מתרחשת בארה״ב של ראשית שנות ה-20, כך שיש לנו שני סרטים הממוקמים לפני כמעט מאה שנה, באותו שבוע. אור כתב בקצרה על הסרט לכבוד פסטיבל י-ם, אני אשתדל להרחיב עליו מעט בימים הקרובים.

״לילה מסוכן״ (Deliver Us From Evil), הזוכה השבועי בפרס ע״ש תרגומון לשם העברי שהכי פחות קשור למקור, מבוסס על ספרו של שוטר ניו-יורקי שהתעסק עם כמה גירושי שדים מבעיתים למדי בחייו. שמו הוא ראלף סרצ׳י, אבל אפשר לקרוא לו אריק באנה, והוא חובר אל כומר (אדגר רמירז) המתמחה בהתמודדות עם שליחי השטן כדי להילחם ברוע הפושט על העיר. סרטו של סקוט דריקסון (״Sinister״, ״גירוש השדים של אמילי רוז״) נשמע כמו אחד מאותם סרטי אימה המתהדרים בהתבססות על מקרים אמיתיים (או במילים אחרות, צ׳יזבט), מה שאומר – משימה עבור אור.

פלוס – אוזן משופצת ואוזן בתחייה

במהלך פסטיבל ירושלים למדתי כי קבוצה המתקראת ״נאמני האוזן השלישית ירושלים״ נמצאת מרחק של גיוס כמה עשרות מנויים בודדים מהשלמת מהלך מדהים של הקמה מחודשת של ספריית האוזן השלישית בירושלים. למי שלא מכיר את ההיסטוריה של הבלוג: שם הוא נולד, בזמן שאני הייתי אחד העובדים ואור היה לקוח מועדף. עברה למעלה משנה מאז נסגר הסניף הירושלמי של ספריית הסרטים ובזכות עקשנות של קבוצת מנויים ומנויות שלא היו מוכנים לקבל את רוע הגזירה ייתכן והוא ייפתח שנית, במתכונת שונה של התחייבות מראש מצד הלקוחות לחצי שנה ובמיקום חדש – סינמטק ירושלים, הפעם כספרייה ציבורית. המלחמה הארורה קצת עצרה את התנופה הנדרשת לפני סיום, אבל יכול מאוד להיות שלתושבי ותושבות הבירה יהיו גם חדשות טובות בקרוב. בתור עובד לשעבר, שבדברי ההספד שלו כתב בדיוק עד כמה המקום הזה היה משפחתי וקהילתי לכל מי שרק דאג לקלוט את הוייב, כל העניין הזה מרגש אותי, מודה.

באותו שבוע בדיוק, רצה הגורל וספריית האוזן הוותיקה של תל אביב סגרה זמנית את שעריה לרגל שיפוצים. בתום תקופת פסטיבל ירושלים, עת חזרתי לבירה האמיתית, הלכתי לפקוד את בית האוזן השלישית, הממוקם בפינת הרחובות דיזנגוף והמלך ג׳ורג׳, כדי לראות מה עלה בגורל המקום. היכן שניצבה הספרייה, בקומה שמעל חנות המוזיקה, עדיין בונים. נאמר לי שאת ההיכל תאכלס חנות לכלי נגינה. חנות מכירת הסרטים נשארה במקומה בקומה השלישית, בעוד הספרייה עברה לצד האחורי של הבניין, כלומר אל מעבר למסעדת ״בנציון״ ומתחם הכניסה לאוזןבר. במילים אחרות, האוזן של ירושלים כאילו עברה לתל-אביב! או לפחות כך הייתה התחושה שלי כשירדתי במדרגות אל עבר המתחם החדש, ירידה שהזכירה לי את הצלילה פנימה אל המרתף המקודש של סניף ירושלים עליו השלום.

בסוף גרם המדרגות התחושה כבר הייתה שונה. קודם כל, אודה שנפל לי הלב לתחתונים – המקום קטן בהרבה מן האימפריה שהייתי מורגל בה, ומשדר תחושה של ספריית וידאו אולדסקול שכמו נלקחה מהניינטיז. אחרי שהרגיעו אותי והבהירו לי כי רשימת הכותרים הצטמצמה רק בכמה אחוזים, נחשפתי ליתרונות של המקום כמעין קפסולת זמן. אני לא יודע מתי יבוא הקץ על עידן השכרת הסרטים כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, אבל אני ממליץ ומפציר בכם ובכן להנות ממנו כל עוד הוא כאן. נתראה באוזן, עדיין הספקית מספר אחת של סרטים מכל התקופות עבורי כחובב קולנוע שטרם גילה את הפיראטיוּת, בין אם בתל אביב או בקרוב גם בירושלים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s