"איש נובמבר", סקירה

the november man בשעותיו האחרונות של קיץ 2014, אחרי שעברנו במהלכו שיאים ושפלים כמו בכל שנה, אחרי שהשתעבדנו למצב הקופות, אחרי שקיבלנו דיווח יומיומי איזה סרט עקף את הקודם ואיזה סרט נותר מאחור, אזלו כוחותינו וכבר אין רצון לקשקושי ה"כן, אבל…" או ה"לא, ולמרות זאת…". יש שאיפה לאיזשהו שלב פאטאלי שכזה בו מכתירים סרט חדש כרע או טוב, כצפיית חובה או בזבוז זמן. והאמת היא שצריך לקחת איזה רגע ולזכור שלרוב זה לא עובד ככה. וזה קשה. בכל היקר לי, כמה שזה קשה.
זה היה קשה עם "לוסי", זה היה קשה עם "איש מבוקש מאוד" וזה היה קשה עם "זינוק בעלייה". הסרט לשמו התכנסו, "איש נובמבר" (The November Man), עם זאת, מייצר סיטואציה יותר קלה. יחסית.

אתוודה: אחרי שצפיתי ב"איש נובמבר" החלטתי שלא לכתוב עליו, כי באיזשהו מקום הייתי יכול לעשות העתק-הדבק מהסקירה על "לוסי" ולהפיל אותו על סרט הריגול מחדש. במקרה הטוב הייתי משלב בינו ובין "איש מבוקש מאוד" כי הוא בעצם סוג של אותו דבר רק ההפך – סרט ריגול, רק שהפעם מדובר במתכונת הקלאסית עם מרדפים ונשים מסוכנות ואנשים שהולכים בנון-שלאנט כשחמישה מטר מהם מתרחש פיצוץ שרובוטריק בקושי יכול לשרוד.
בכלל רציתי לכתוב על "התחלה חדשה" כי זה סרט מקסים, אבל החלטנו שעופר יקבל את המשימה, אז הרווח הוא שלכם. לכן אני שוב אכתוב את רשמיי על סרט אקשן ממחזור קיץ 2014, קיץ שקצת מנצל את הכנסת האורחים שלנו.

"איש נובמבר" הוא, כאמור, סרט ריגול בסגנון קלאסי (המילה הכי מכובסת שיכולתי למצוא), המבוסס על ספרו של ביל גריינג'ר "אין דבר כזה מרגלים", שמתחיל בפלאשבק המשמש כפרולוג בו נקבע היחס בין שני הגיבורים, וקופץ לימינו אנו: סוכן מצטיין שפרש, בגילומו של פירס ברוסנן, מתפתה לחזור לשירות כדי להציל חפרפרת שהיא במקרה האישה שהוא אוהב. כאשר הוא מגלה שטמנו לו פח הוא יוצא לנקום באלו שאחראים, משל היה מצ'טה בכבודו ובעצמו, ומגלה שורש של רוע ורקבון שכולל המון המון רוסים. זאת מכיוון שכנראה ייקח זמן עד שנצליח באמת להעביר את האחריות לרוע העולמי למדינה אחרת.

את הסרט ביים רוג'ר דונלדסון, במאי להשכרה שילדי האייטיז עלולים לזכור בחביבות בזכות סרטיו "דרך ללא מוצא", המותחן הנחמד עם קווין קוסטנר; "קוקטייל" עם טום קרוז, שהיה אמור להיות לפאבים מה ש"ריקוד מושחת" היה לרחבת הריקודים, אבל הגיל היחיד שבו אפשר להינות מהסרט הזה הוא גיל בו אסור לשתות אלכוהול, אז זה היה ניסיון מבוזבז; "מין מסוכן", האימה-מד"ב הכיפי; ו"13 יום" שהוא כנראה הסרט שלו שהכי חובק על ידי הביקורת.
מבט בפילמוגרפיה שלו בעיניים בוגרות לא מעיד על תקוות גדולות לגבי סרטו החדש. בטח כשסרטו הקודם היה "רודף צדק" משנת 2011, הסרט הזה עם ניקולס קייג' שאתם לא זוכרים. זה לא בהכרח אומר שהסרט יהיה רע, זה פשוט אומר… לא יודע, יכול להיות שזה אומר שהסרט יהיה רע.

בעייתו העיקרית מיני רבות של "איש נובמבר" היא הרצינות התהומית בה הוא מתייחס לעצמו. עלילת "חבלה" (והתנצלותי שאני מזכיר את הסרט הזה הרבה יותר ממה שמישהו עשה אי פעם) מזכירה במעט גם את זו – איש מבצעים מוצלח פורש אחרי תקרית לא נעימה בעברו, ומסתבך עם אויבים מבית. אבל בזמן ש"חבלה" השוורצנגרי כל כך מופרך ומוגזם, "איש נובמבר" חושב שהוא "זהות אבודה" במקרה הטוב. הבעיה השנייה שלו היא שאין לו שום דבר לומר, והבעיה השלישית היא שיש לו רק בעיות.
הדבר הבאמת טוב שאני יכול להגיד על הסרט הזה הוא שכיף להסתכל על אולגה קורילנקו, אבל זה עלול להתפס כדבר סקסיסטי.

פירס ברוסנן מוביל את הסרט ועושה עבודה איומה. זאת הפעם השנייה שהוא עושה את זה השנה, אחרי "ארוכה הדרך הביתה" עליו עדיף להמעיט במילים. ברוסנן היה סביר לגמרי בתור ג'יימס בונד, הייתה בו חינניות קלה בטרגדיה שהיא "מאמה מיה!", הוא היה טוב ב"סופר הצללים" של פולנסקי, הוא זכה למילים טובות על עבודתו הקומית ב"מטאדור", והוא הצליח לא להרוס את "סוף העולם". שחקן ראוי שם, הוא פשוט נוטה להסתתר ממש עמוק ולצוץ רק במקרים הכי פחות צפויים. "הכי פחות צפוי" זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על "איש נובמבר".
אין מה לדאוג לו, הוא כבר חתום ל"הבלתי נשכחים 4".
אבל כמו תמיד אי אפשר להאשים את השחקן בלבד, והאמת היא שדמותו בסרט היא אחת הלא ברורות. למשל, מתישהו באמצע הסרט הוא מפתח אלכוהוליזם חריף שהגיע משום מקום ולא מוביל לשום מקום.  אולי זה שאריות מהספר, אולי מישהו חשב שזה פתרון טוב, אבל זה בעיקר הופך אותו לגחמתי והיסטרי.

את הקונטרה הצעירה לברוסנן נותן לוק ברייסי האוסטרלי, שנראה כמו האח הפחות מוצלח של ליאם וכריס המסוורת'. על אף שכל הנתונים שם, הוא לא מצליח לארגן מספיק כריזמה שמצדיקה את הליהוק שלו לתפקיד כל כך מרכזי.
הקשר בין ברוסנן וברייסי הוא אחד הצירים המרכזיים של העלילה. בעבר היו בתפקיד של חונך נערץ ותלמיד מבטיח, אבל הקשר נגדע בעקבות פעולה שהסתבכה, וכיום קיימת בינהם מרירות גדולה שמתניעה הרבה מהמהלכים שלהם. הייתי אומר שהסרט כמעט ומחפש היפוך מעניין של אנטגוניסט-פרוטגוניסט, שהזכיר לי את התהליך של הגיבורים ב"נהר אדום" הקלאסי, אבל מכיוון שהכל נטול סאבטקסט וחיוור, בעיקר בגלל הבימוי הכבד והמגושם של דונלדסון, גם זה מתמסמס.
בעוונותי, כפי שקורה בסרטים חלשים אחרים, במהלך הצפייה נדדתי למחשבות איזה דאבל-פיצ'ר אוכל לעשות עם הסרט הזה ביום רביעי הבא עלינו לטובה. המחשבה המיידית שלי הייתה "השתול" (The Recruit) משנת 2003 עם קולין פארל כמתמחה צעיר ב-CIA ועל הקשר שלו עם החונך שלו, הסוכן הותיק בגילומו של אל פאצ'ינו. הסטתי את זה הצידה במחשבה שהחיבור הזה הוא מובן מאליו מדי, וככזה לא מעניין. ממש מדובר בשני סרטים זהים ביתרונותיהם וחסרונתיהם, כאשר "השתול" זוכה מן ההפקר בעיקר כי הוא נעשה לפני 11 שנה. רק כשהגעתי הביתה נזכרתי מי בעצם ביים את מותחן הריגול ההוא. אתם יכולים לנחש במי מדובר?
רמז: הוא ביים גם את "איש נובמבר".

אפשר לומר בקלות ש"איש נובמבר" רחוק מלהיות אחד הסרטים הרעים של השנה, אבל אני לא בטוח שזה דבר טוב. הוא אפילו לא מספיק רע בשביל להותיר חותם. הוא מותחן ריגול מקרטע שאולי יכול לעבוד לא רע כצפייה טלוויזיונית. הוא בעיקר הוכחה לכך שעייפנו והקיץ הזה חייב להסתיים.

the november man2

פוסט זה פורסם בקטגוריה סקירות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s